אז... עברו חדשיים, חודש מאז שהוא טס ועדיין זה מרגיש לי כאילו הוא טס אתמול. אני עדיין בוכה לפעמים... בדרך כלל בגלל סרטים רומנטים וקיטשיים.
מידי פעם עוברת לי בראש המחשבה פשוט למצוא מישהו שסתם יוציא לי אותו מהראש קצת אבל כנראה שאני עדיין אוהבת/מאוהבת בו.
אני כותבת את כל זה כי אני מרגישה פטתית ושאני לא באמת רוצה לספר את זה לאחת החברות שלי. בעיקר אחרי שאחת מהן מצאה לנכון להגיד לי משהו בסגנון "חכי שהוא יטוס ואז לא תדעי בכלל מה לעשות עם עצמך" ומאז, השינאה שהרגשתי שנטפה ממנה עוד יותר גורמת לי להרגיש רע עם זה שאני בוכה או מרגישה לא טוב. כמובן שאחרי זה עוד יותר קשה לי לחשוב על לדבר על זה עם מישהו למרות שלא חסר אנשים שאמרו לי שהם פה בשבילי.
בסך הכל יש לי ימים טובים וימים רעים, אם אני מוצאת משהו שיעסיק אותי כמו הלימודים או משהו שלא קשור אליו אז זה יום טוב אבל יש ימים כמו אלה שאני רואה בהם טלוויזיה או שקורה משהו שמזכיר לי אותו אז זה יום פחות טוב.
אני פשוט לא יודעת איך להתגבר כרגע על הימים הרעים, או הפחות טובים. אומנם לא היינו הרבה זמן ביחד ,זה נכון, אבל כשהיינו ביחד תמיד הייתי יכולה לדבר איתו כשהיו לי ימים לא משהו ומשהו בשיחה איתו היה גורם לי להרגיש יותר טוב. הימים האחרונים שלו בארץ היו קצת יותר קשים, כי כל הזמן עברה לנו המחשבה בראש שהינה עוד שניה ואנחנו פרודים,עוד רגע וכל אחד יוכל לעשות מה שהוא רוצה עם מי שהוא רוצה ולדעת שזה לא יהיה אחד עם השני. אבל עכשיו כשקורה לי משהו פחות טוב אני לא יכולה לשתף אותו, או שאולי אני לא רוצה. תלוי איך מסתכלים על זה.
אני יודעת שתיאורטית אני יכולה לשלוח לו הודעה, אבל מה אני ארשום? אני מתגעגעת? איך זה יקל עלי או למה זה יהיה טוב? ידעתי מהשניה שעיקלתי את זה שהוא טס (פחות או יותר) שאני לא רוצה להכביד עליו ושזאת אמורה להיות חוויה מדהימה בשבילו אז אני לא רוצה להרוס לו. אז החלטתי שאני לא אנסה ליצור איתו קשר אחרי שהוא יטוס. כן זה קשה וזה נוראי וזה מכביד עלי אבל זה לא אומר שגם הוא צריך להרגיש ככה. זה לא מגיע לו.
אז כן בגלל זה אני כאן בשעות האלה, בוכה על המקלדת ושופכת את הלב לאנשים רנדומליים שאולי יקראו את זה ואולי לא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
