FIX YOU

חסום לגמרי.
ובכל נשימה, בליעת רוק כזו של ייאוש, שוב המילים לא יוצאות, חוזרות כמו בומרנג חד לתוך הגרון וקופצות לראש.
מליון יצורים וגו'קים וחיידקים מקפצים להם שם, מרעידים לי את השכל. הכל גועש שם ורק מתמלא ומתמלא, וכלום לא מתרוקן החוצה..איך יש לכל זה מקום.
עד שאני אתפוצץ. עד שאדפוק את הראש שלי, שוב. הכי חזק שאפשר.

כמה שאני שמנה, ככה אני לא מפסיקה לאכול. 

כוסעמק.

אני כל כך כל כך עייפה, וכל כך כל כך מתוסכלת מעצמי. ומהסביבה שאני נמצאת בה. וממה שקורה-לא-קורה בחיים שלי האלו.

מסיבה מיותרת, אנשים מיותרים.

שמים עליי זין. אני כלום.

בשביל מה אני יפה אם לאף אחד לא אכפת.

אני סתם בודדה שמוכרת לעצמה סרטים.

הייתי צריכה לדעת מאז ומתמיד את החוק הזה, שאסור לי לסמןך על אנשים, ובטח ובטח שלא להיות תלויה בהם. 

שום דבר הוא לא לנצח וכולם רק באים והולכים ומשחקים את הסצנה שלהם בסרט המחורבן הזה שלי.

בקיצור, אני שונאת את עצמי. ובעיקר את הגוף שלי.