RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | |
| 2/2014
קטנה שלי, תמימה ומקסימה כל כך
חזרתי בבוקר מהבסיס ואחרי מקלחת שארכה לא פחות משעתיים ו46 דקות (אני יודעת כי אמא צרחה שאני אוציא כבר את התחת שלי משם כי יש עוד אנשים שרוצים להתקלח) אני התארגנתי ויצאתי לכיוון הווטרינריה שבה חברה טובה שלי מתנדבת, קבענו שכשאני אחזור הביתה מהבסיס אני אלך אליה ואעזור לה להתכונן למבחן שלה במתמטיקה ביום ראשון, האמת ששמחתי לעזור לה בזה כי מאז שסיימתי את התיכון, אני מודה שאני מתחילה ממש להתגעגע לזה בזמן האחרון.
אז הלכתי אליה והגעתי חצי שעה לפני שהיא סיימה את המשמרת שלה.
חיקיתי על הכיסאות בחדר המתנה וכשהיא הורידה את החולצה הירוקה ופיזרה את הקוקו שלה, הלכנו הביתה.
בהתחלה באמת למדנו, את כל החומר מתחילת שנה ועד לאן שהם הגיעו.
"אז אם את רוצה למצוא את האיברים בסדרה, את מכפילה ב2 את האיבר האמצעי ומחברת את שני האיברים שסמוכים אליו, שזה אומר: 2B = A + C. הבנת?"
היא הסתכלה עלי בעיניים פעורות וכנועות, נפלה אחורנית על המיטה ואמרה
"הדבר היחיד שהבנתי, הוא שאני בחיים לא אבין את זה!" צחקתי מלשמוע את הפאניקה בקול שלה, ונשכבתי לידה על המיטה, היא שכבה על הגב וכיסתה את הפנים עם הידיים שלה, צחקתי שוב. כבר שכחתי כמה שמבחנים יכולים להיות מלחיצים. אני אישית חושבת שזה שהמפקד שלך מעלה אותך לשיחה בגלל שהכלב אכל לך את הכומתה (כן, זה קרה. כן, 'הכלב אכל לי את הכומתה' זה ה'הכלב אכל לי את השיעורי בית' של הצבא) הרבה יותר מפחיד מציון נמוך במבחן כלשהו.
היא הסתובבה אלי וחיבקה אותי, כשהיא שמה את הראש שלה בתוך החזה שלי.
באותו רגע הרגשתי שהלב שלי מתחיל להתחרפן בתוך בית החזה שלי.
"קטנה שלי, את בסדר?" שאלתי והיא הנהנה בתוך החזה שלי.
"אני רק דואגת, אבל יעבור לי."
"הכל יהיה בסדר, אל תפחדי." היא הרימה את העיניים הירוקות הענקיות שלה לעברי והתקרבה אלי עם הפנים שלה ברמה שהרגשתי את הנשימה החמימה שלה עלי.
"אני אוהבת אותך." היא אמרה לי פתאום ונישקה אותי.
זיקוקי דינור בחזה, התפוצצות הר געש של רגשות, הכל במכה אחת.
היא חייכה אלי, נבוכה ולא מאמינה שהיא הרגע עשתה את זה.
חייכתי אליה ונישקתי אותה. ואז עוד נשיקה. ועוד אחת. נשיקות קטנטנות ורכות.
השפתיים שלה הן השפתיים הכי תמימות שטעמתי בחיי. הכי רכות ומתוקות.
הנשיקות הכי מהוססות שבתוכן מסתתרת תשוקה אדירה שנדרשו שנים על גבי שנים כדי לכלוא אותה.
שכבנו מחובקות על המיטה, דממה נבוכה בחדר.
היא הניחה את היד שלה על המוטן שלי ואני העברתי אגודל מהלחי לשפתיים שלה.
היא ליטפה לי את הגב, שוב אותו הר געש של רגשות מתפוצץ בתוכי.
הידיים שלה רעדו מחוסר וודאות, ואני נישקתי אותה, הפעם ביותר ביטחון. היא תפסה את החולצה שלי והרימה אותה, מעבירה את הידיים שלה על העור החשוף שלי.
העברתי אצבע על השפתיים שלה, משם לצוואר ואז לאט לאט לחזה שלה.
היא עדין שכבה על הצד שלה והצוואר החשוף שלה חירפן אותי, עליתי על יד אחת ובהתחלה רק נישקתי נשיקות רופפות על הצוואר שלה, ואז נשכתי אותה טיפה מתחת לאוזן, הרגשתי שהגוף שלה התפתל על המיטה והיא נאנחה אנחה חרישית, נישקתי/נשכתי אותה בצוואר והיא כל כך נהנתה מיזה שאני נהנתי מלראות אותה ככה.
"קטנטונת, את מדהימה." לחשתי לה באוזן ואני יכולה להשבע ששמעתי את החיוך שלה.
סובבתי אותה על הגב ועליתי מעליה, העיניים התמימות שלה היו פעורות לרווחה, אבל היא לא פחדה, היא רצתה עוד.
שוב נשיקות קטנות, שוב ליטופים.
שתינו מפחדות ללכת יותר רחוק מיזה אפילו שאנחנו כל כך רוצות.
ואז צלצול טלפון שניפץ תוך אלפית השנייה את הבועה הקסומה ששתינו היינו בתוכה.
אני מסתכלת על הצג של המסך ואני רואה את המס' של ידיד שלי משתקף. שיט. שכחתי שהיום הייתי צריכה לבוא אליו כי ביום ראשון בשבע בבוקר יש לו טיסה לחצי שנה לצרפת וזו מסיבת הפרידה שלו.
הקטנה שלי שכבה על המיטה וסומק ורדרד ומתוק הציף את כולה.
"אני חייבת ללכת" אני אומרת לה תוך כדי שאני נועלת את המגפיים שלי ומסרקת את השיער עם האצבעות. היא חייכה והנהנה.
"אני אלווה אותך." וקמה גם היא מהמיטה והתחילה להתארגן במהירות.
היא ליוותה אותי חצי מהדרך ונתתי לה נשיקת פרידה קטנה על הלחי ואז רצתי הביתה, מתחרה עם הזמן.
לעזאזל, מה הייתי מביאה בשביל רק עוד עשר דקות שם על המיטה בחדר שלה?
היא קטנה ממני בשלוש וחצי שנים והיא הילדה הכי תמימה שיצא לי להכיר.
אני מפחדת מלפגוע בה.
אבל.. היא זו שיזמה את זה, אז אולי, אולי אם היא הולכת בשביל הזה מהבחירה שלה, אני לא באמת אפגע בה?
ואני בסערת רגשות.
יש את הג'ינג'ית, התגלמות האל בדמות של אישה מדהימה, ויש את הבחורה השנייה שכנראה כבר יצאה מהמשוואה אחרי הריב שהיה, אני לא אוהבת לשמור על קשרים עם אנשים אם זה לא מה שאני מחפשת. ועכשיו יש את הקטנטונת..
אני רוצה שקט. אני צריכה שקט.
| |
כל היום
אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליך.
כן, את זו ששיחקתי בה כאילו הייתה בובה על חוטים ובשלב מסויים החוט פשוט נקרע.
שכחתי כבר עד כמה אנשים יכולים להיות רגישים למה שאני עושה.
"אם היית איתי היינו יכולות להיות כבר עם כוס הקפה של אחרי"
אני לא בטוחה אם בדיוק ככה אמרת את זה, אבל אני עכשיו מבינה עד כמה עצוב לי שלעולם לא תהיה "כוס הקפה של אחרי".
למה הכל קרה דווקא ככה?
התחלתי לגדל וורדים אדומים מדהימים והריח שלך היה משכר.
אבל במקום להשקות אותם במים נקיים ולתת לעלי הכותרת שלהם להנות באור השמש,
השקתי אותם ברעל וסגרתי אותם בחדר חשוך ומבודד.
אני מתגעגעת לשיחות איתך, אני בוהה במסך וכל כך רוצה לשלוח לך הודעה אבל לא מסוגלת.
איזה זכות יש לי לשלוח לך הודעה? ועוד אחרי מה שעשיתי?
כנראה שאני באמת לא רוצה לאבד את האחיזה במה שכבר יש לי, אבל גם לאבד אותך לא רציתי.
וזה למה שמרתי עליך בתור הסוד שלי ולא אהבת את זה.
אני מצטערת.
הלוואי שזה היה אחרת.
| |
הרס
התחלת לגדל וורדים אדומים והפרחים הראשוניים היו כל כך יפים, ואז פשוט שפכת על זה חומצה והרגת את הכל.
אם תקראי את זה, אני מצטערת. לא הייתה לי ברירה אחרת.
אני לא רוצה להתחיל משהו ששתינו יודעות שלא ילך.
וכן, פחדתי.
אבל אני לא יודעת ממי או ממה.
ואת לא תסלחי לי וזה ברור.
אני אוהבת אותך.
הינה, אמרתי את המילים שלא הייתי מסוגלת להגיד לפני.
אני אוהבת אותך.
| |
לדף הבא
דפים:
|  כינוי:
Lesbian named Lilian בת: 29 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
