אמא הודיעה לי שלכבוד יום הולדתי השישה עשר (שמתקיים מחר) היא לוקחת אותי לכרתים.
וחזרנו בחמישי
היה פשוט מקסים
ביום ראשון היינו בעיקר בטיסות-נסיעות-הכרת השטח, וכשהגענו למלון מה גילינו? יש מפתח אחד לחדר, וזה מפתח רגיל, לא כרטיס מגנטי כמו במלונות בארץ (מגניב ביותר). כדי להפעיל את החשמל צריך לשים את המפתח במקום מסוים, וכשמזיזים אותו החשמל כבה.
לא היה שמפו ומרכך בחדרים, ומזל שהבאנו איתנו קצת. כמובן שהתעקשתי לקנות שמפו שכתוב עליו ביוונית, סתם בשביל הקטע.
החדר שלנו היה ממוקם מול אחת משתי הבריכות החיצוניות- הריקה מביניהן, שבילינו בה את הערבים שלנו, כשעה בכל ערב.
בראשון כשנכנסנו לחדר האוכל, גילינו עוד פרטים מפתיעים: לא רושמים את מספר החדר כשנכנסים, ועל כל שתייה שמזמינים חייבים לשלם. כמו כן, אסור להכניס שתייה שקנינו במקום אחר.
אז בכל ערב הוצאנו 2.30 יורו שזה 11 שקלים (!!!) על בקבוק מסכן של ליטר וחצי, כשבסופר יכולנו לקנות אותו ב0.50 יורו (בערך 2.50 שקלים)
ביום שני נסענו לספינלונגה- אי המצורעים, שעליו מסופר בספר "האי של סופיה" , ובזכותו בכלל רצינו לטוס דווקא לכרתים.
האי- בדיוק כמו שדמיינתי ותואר בספר: סמטאות צרות שמובילות לרחובות נסתרים ובהם בתים קטנים של כשני חדרים וחצי, שדלתות הכניסה שלהם צבועות בצבעים שונים. החומה המקיפה את האי נשמרה היטב, וכשנבנתה נקבעו בה חלונות מקושתים המאפשרים להביט החוצה אל הים (ולעיתים אל פלאקה, כפר הדייגים הקרוב ביותר אל האי). הים עצמו מדהים- אלפי גוונים של תורכיז, כחול ותכלת מרחוק, שקופים וצלולים מקרוב, בלי שום מדוזות או לכלוך הנסחפים אל החוף.
בטיול על האי ניתן לראות את הבתים הטורקיים, שהזכרתי מקודם, אך ניתן לראות גם בתים עתיקים יותר- מהתקופה הוונציאנית- בתים ומבנים עשויים אבנים גדולות, בעלי פתחים מקושתים (מהמילה קשת, לא קישוט), ואף ניתן לראות את המבנה הגדול של בית החולים, את הבית המפואר ביותר באי- ביתו של ראש האי, ואת שלוש הכנסיות הקטנות והמרהיבות הפזורות באי. אחת נמצאת קרוב אל בית החולים, ובה התקיימו כל הטקסים של תושבי האי- למעט טקסי המוות. הם נערכו בכנסייה קטנה יותר, הנמצאת בצד הלא מיושב של האי, סמוכה לבית הקברות. הכנסייה השלישית נמצאת גם היא בצד הלא מיושב, אך ככל הנראה שימשה קבוצה קטנה של מאמינים שהעדיפו להתפלל בנפרד.
האי עצמו קטן מאוד, יותר קטן מכל ירושליים, או תל אביב.
אחרי שביקרנו באי המשכנו לעיר אלונדה- אחת הערים הגדולות של כרתים, שם הייתה לנו שעה חופשית שבה יכולנו לטייל באי. אני ואמא שלי ישבנו לאכול גלידה, והתיידדנו עם המוכרת (שככל הנראה הביאה לאותו יום את החברה שלה לעבודה, ואני לא הפסקתי לנעוץ בהן מבטים)
כשחזרנו לאוטובוס הבחנו בחמש בחורות דתיות, לפני שירות, שישבו בשורה על שפת הים עם הפנים אליו, והיו שקועות במה שנראה כמו תפילה (כנראה למען החטופים)
אמא שלי שלפה מצלמה- צילמה אותן- ואחר כך לקחה את המייל של אחת מהן כדי לשלוח להן את התמונות.
באותו ערב, כשאכלנו במלון, אחותי התקשרה, בוכה, לספר לנו שמצאו את הגופות של החטופים.
אמא שלי הייתה בשוק, ובשנייה שסיימה את השיחה התקשרה לסבתא שלי לבדוק שהיא בסדר (סבתא שלי מכירה את אחת המשפחות השכולות)
ביום שלישי נסענו להרקליון- עיר הבירה של כרתים- וביקרנו במוזיאון הארכיאולוגי המדהים שנמצא שם.
במוזיאון היו פסלים עתיקים, תמונות וציורים, כלי אוכל, כלי תחבורה, כלי נשק עתיקים..
אני בעיקר נדהמתי מהחרבות העתיקות שהיו שם. אמא בעיקר התלהבה מהפסלים.
היו שם המון תכשיטים עתיקים, שרובם נראו מודרניים לחלוטין! זה היה מדהים.
אחרי המוזיאון טיילנו בעיר, ואכלנו במסעדת דגים מקסימה על שפת הים.
בערך בחמש לקחנו אוטובוס חזרה למלון.
כשחזרנו למלון, אמא הביאה לי שתי מתנות שהביאה איתה מהארץ: צמיד של הארי פוטר שרציתי ממזמן ולא היה לי כסף לקנות אותו, ואת הספר. המדהים. והמושלם. 13 סיבות!!
ביום רביעי נסענו לאקווריום הגדול של האי- היו בו דגים מכל הסוגים, כולל כרישים, צבי ים, נחשי ים, לובסטרים, סרטנים, כל סוגי הצדפות, ומדוזות!!
והיה שם תא אחד שדימה את קרקעית הים שלנו, המזוהמת ומלאה בלכלוך, והראה איך הדגים מנסים להתקיים ללא הצלחה. בתא ההוא היו שלושה דגיגים קטנטנים, זה הכל.
אבל ללא ספק- המצפה התת ימי הרבה יותר מרהיב. בו אין אקווריומים, אין זיהום, אין התעללות בדגים.. הכל טבעי.
ביום חמישי היינו עד 11 בבוקר בבריכה, ואז הלכנו לטייל ליד המלון ואכלנו בעוד מסעדת דגים, והיה להם תותים!!!!
כשהגענו לשדה התעופה הסתבר שיש לנו כחמש שעות להעביר, אז כל אחת מאיתנו שלפה ספר והתחילה לקרוא. כשעה לפני הטיסה הרגשנו שאנחנו חייבות לזוז, לטייל, אז הסתובבנו בין האנשים, ונתקלנו באותן חמש בנות מקסימות שפגשנו בספינלונגה, בתחילת השבוע.
דיברנו איתן כרבע שעה, והמשכנו. לפתע שמעתי מישהו קורא בשמי. הסתובבתי, וראיתי את המורה לגיאוגרפיה שלי מכיתה ח 
ראיתם פעם את המורה האהוב עליכם בגופייה ומכנס קצר? כי אני לא . עד אז, לפחות. זה היה מוזר.
דיברנו איתם עד העלייה למטוס.
כשהגענו לארץ, בשעה תשע וחצי בלילה, רצנו לקחת את המזוודות, במטרה להספיק לרכבת של עשר ולהגיע הביתה באחת ערה.
כמובן שהיה עיכוב בהגעת המזוודות, והן הגיעו רק ברבע לעשר. מצאנו את המזוודות שלנו ורצנו לתחנת הרכבת, כש- מה, אין רכבת בעשר?? הרכבת הבאה ברבע לאחת עשרה?? אה.. אוקיי...
אז חיכינו עוד שעה לרכבת חזרה.
הגענו הביתה, הכנו פסטה ברוטב שמנת (עם טנה ובצל- יאמי *^*), חיסלנו את הכל, והלכנו לישון
מה קנינו בכרתים?
לאחותי:
לוכד חלומות
מגנט
מניפה
לאח שלי:
סוכריית גומי בצורת המבורגר
מגנט
עגבניית ג'לי שאם זורקים אותה על הרצצפה היא נמרחת ואז מתכווצת מחדש
קלפים עם ציורים של האלים היווניים
לאבא שלי:
כוס לשתייה (אלכוהול) עם ציורים יווניים
מגנט
לאמא שלי:
שני מגנטים
לי:
שני מגנטים
שרשרת עם כדור קוצים
ספר על המיתולוגיה היוונית
פסל של הרה- מלכת האלים היוונית
לחברים שלי:
לחברה הכי טובה שלי- מחזיק מפתחות מזכוכית עם ציור יווני של המזל שלה
לגייפרנד שלי- מצית בצורת סיגריה, וקלפים מגניבים
סך הכל זאת הייתה מתנת היומולדת המושלמת ביותר שיש
זואי אאוט ^~^
נ.ב תמונות יופיעו בפוסט הבא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: