שלום לתמימות 
"...למדתי גם אני לשקר, לא יקרה לי דבר אחרי שאמות..." |
| 11/2007
בורחת...
היא לא חושבת בכלל על הדברים שיוצאים לה מהפה.
היחא לךא מבינה שהיא זה הסיבה לכל הבלגן הבריאותי שלי, שבגללה אני חולה כבר חודש, שבגללה אני בורחת מהבית עכשיו.
אני מעדיפה להיות ליד המכשפה מהצפון, רק לא להיות לידה.
היא חונקת אותי... הורגת אותי אני לא יכולה יותר.
לאן אני הולכת, מה אני עושה, לפי מה שהסבירו לי בגיל 18 החופש מתחיל, לא נלקח באכזריות.
שם יהיה לי שקט... והיא יודעת את זה...
היא לארוצה שיהיה לי שקט...
מנסה עכשיו להקדים לי את הגיוס, ואם לא אז למצוא לי עבודה באיזור. רק שאני לא אעבור אליו. רק שאני לא אהיה אצלו. רק שאני לא אוהב אותו יותר ממה שאני אוהבת אותה.
היא עושה הכל!
ביומיים האחרונים היא לא הפסיקה לדבר על זה שהוא לא משלם מזונות ולא כלום, שהוא משקר, והזכירה לי בלי סוף על כל הריבים שלי איתו.
ועכשיו היא באה אליי להגיד לי שהגיע לו משפט מבית משפט שהוא לא רוצה לקחת מהדואר אז אם אני יכולה להביא לו אותו, בכוונה כדי שאני אריב איתו ואחזור הביתה.
שבוע הבא אני לא אהיה פה יותר.
אני לא אצטרך לפחד מלראות אותך כל הזמן ברחוב, או את המשפחה שלך.
אני לא אפחד מלעבור ליד הבית שלך שוב ושוב.
אני לא אפגש עם החברים שלך.
אני אתחיל מחדש, אבל עכשיו באמת.
אני בורחת ממך...
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
