עכשיו 5:35 בבוקר. אני לא מכירה בכלל את השעה הזאת. בחצי שנה האחרונה אני מתעוררת בסביבות הבוקר המאוחר,צהריים. אני לא מכירה את הבוקר בכלל. ואני מקווה שבעוד חודשיים או שלושה אני אלמד להכיר שוב את השעות האלה של הבוקר,כשאני אלך בעז"ה לעשות את השירות הלאומי שלי..
יש בי קול שרוצה להיאמר,אני צריכה לכתוב משהו אבל אין לי כלכך מושג מה.. אז אני פשוט אזורק דברים.
אני עייפה.
יותר מדי חושבת ואני צריכה להפסיק עם האובר חשיבה הזה.
הלוואי שהייתי יכולה לחזור לישון (כנראה זה מה שאעשה אחרי שאסיים עם המחשב)
אני קצת מודאגת ואני לא יודעת למה.
אני קצת רעבה.
מוציאה קנקים מהאצבעות.
רוצה לכתוב משהו טוב.
רוצה כבר את ש.ב. לא מסוגלת כבר לחכות להיות בערב
מחר המשפחה מגיעה כדי לחגוג לי יומולדת, אני לא באמת רוצה את זה.
אני שומעת את הציפורים מתעוררות (כמה זמן לא שמעתי את זה..שנים!!)
השעון המעורר של אבא מצלצל (גם אותו לא שמעתי שנים)
הכל בחוץ עדיין אפור,השמש עולה עכשיו. פעם הייתי קמה מוקדם בשביל ללכת למרפסת עם שמיכה,לשבת על השיש ולחשוב או לשמוע מוזיקה. לרוב זה היה שניהם ביחד. זה היה הדבר שהכי אהבתי לעשות,לשמוע את הציפורים בבוקר,לראות ולהרגיש את האפור והקרירות של הבוקר..אני מתגעגעת לזה אבל לא בטוחה שאני רוצה לעשות את זה שוב..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Annabel8979