אני בגינה קצת רחוקה מהבית שלי. כולי מלאת זיעה וחסרת מילים.
אני מרגישה שאין לי מילים לתאר את מה שקורה בתוכי. זה כאלו אני נשאבת לתוך חור שחור חסר רחמים. כאלו אני טובעת במים שחורים ולא יכולה להרים את הראש לנשום קצת אוויר.
אני יושבת על נדנדה וכותבת.
אני שומעת את רעש המכוניות וצעדים של איש מבוגר.
קצת מתנדנדת אבל זה עושה לי בחילה.
הבחילה שלי מעצמי גוברת עם כל נדנוד.
זבוב הרגע נחת עליי. ( אין לי מושג למה כתבתי את זה )
הכל גרוע. הכל חסר תכלית. ואני ממש מפחדת שאני לא אצליח לעשות את השירות.
אני מרגישה חסרת אונים ונמאס לי מזה!! נמאס לי!!
נראלי שאחזור הביתה.