אז היה לי חודש לא משהו, חזרתי אחרי 5 או 4 שנים
שהייתי במרכז לדרום, להורי, זה לא קל, כלל לא.
להתרגל מחדש, לשמוע שוב "מתי תתחתני, תלדי"
והחוסר הבנה לגבי הנטיה והמגדר שלי
ועל כך שאני כאילו "בארון" למרות זאת
אני אוהבת אותם, אבל היה לי טוב לבוא
כל סופ"ש שני מאשר לגור עימם.
אבל אוכל לציין שיש בזה גם חלק טוב,
אוכל להתאושש, נפשית, כלכלית, אתחיל ללמוד.
אני עדיין לא למעלה, אני הייתי למטה
עצוב לי, רע לי, שמח לי, מצבי רוח משתנים,
מחשבות וזכורונת עולים בראש, לעיתים חרדות,
טריגרים קשה לי למצוא עבודה אבל הינה ביום רבעי
יש לי ראיון ואני מקווה, אמן שאתקבל.
לפני כמה ימים נגנב לי הפלא, הייתי מעופפת
וממהרת ושכחתי לרגע את המכשיר על האופניים החשמליות
בעמדה של הפלא, ונזכרתי שזה שם
ומיד רצתי להביא אותו והוא כבר לא היה שם,
זה היה פשוט מתסכל
כי אני לעולם לא הייתי גונבת לאדם ואם הייתי מוצאת
הייתי מיד מחפשת אותו ומוסרת לו! אני לא מבינה
איך אנשים מסוגלים?! פשוט רועה, חסמתי את
המכשיר וגם את הסים לגמרי, הם לא יהנו על חשבוני.
הלכתי פעם ראשונה השבוע לסניף האגודה הלהטבית
בעיר שלי ב"ש, היה נחמד מאוד! הפעילות הייתה על
"האם יש קהילה בב"ש" ואמרתי להם שאני לא
ידעתי שקיימת קהילה כזו ויש מפגשים כאלה גם פה
אז בהחלט קיימת, כי כל אחד מאיתנו קהילה,
אנחנו עושים אותה.
וכן גם יצאתי לדאנס בר שהיה בו ליין גאה באר שבעי
ומזמן לא רקדתי והרגשתי בנוח, גילתי שיותר נוח לי
לרקוד במקום עם טיפה יותר אנשים מצומצמים,
בהתחלה זה ביאס, אבל אז הצטרפו עוד אנשים וחשבתי לעצמי
שלפעמיים שיש יותר מדי זה עושה לי לא טוב
והכמות שהייתה, הייתה מספיקה ליום רבעי בעיר הזו ומסיבה
של הקהילה.
הייתי במצעד הגאווה, היה נחמד, היה עמוס,
היה שונה, הייתי רוצה אותו אחרת,
היה חסר לי שם משהו, אם הוא היה
אולי היה לי מושלם. וכמובן שציפיתי לפגוש
עוד חברימות וקבוצות ולא יצא, כ"כ רציתי להיות
עם הקבוצה הטראנסית וקבוצה פאנסקסואלית.
אך אני לא יכולה להגיע לרוב הקבוצות האלה יותר,
ואם אגיע, אולי אגיע בהמשך, ארגיש אי נוחות
בגלל שיש בעיה קצת בגלל אנשימות שלא
נעים לי לראות, לצערי, שחיבבתי, וחבל לי שכבר לא.
וזה עושה לי רע שאני לא מסוגלת לבוא בשל זה
כי אני חלק מהקהילה הזו ואני זקוקה לזה ולצערי
עדיין בב"ש אין ממש קהילה פאנסקסואלית וטראנסג'נדרית
אם כן ממש במיעוט ענק ויש קבוצות מעורבבות,
זה בעיקר להומואים ולס שכולנו קהילה אחת גדולה,
אבל לפעמיים יש לי את הצורך באנשימות שאני יכולה
יותר להזדהות עימם, ולהיות בקבוצות שעוזרות לי וכו'.
לא שיצא לי, לפחות לפי הפרסומים שאני רואה בפוסטים
של הקבוצה הבאר שבעית יש הבנה וקבלה
והרצאות וידיעה על הקהילה הפאנסקסואלית/ביסקסואלית
והטראנסג'נדרית בנוסף לשאר הקהילות.
ועכשיו אלך לחבק את הבובה החמודה שלי
ולצפות בסרט, כנראה גאה, בכל זאת חודש הגאווה.
חג גאווה שמח.
כינוי:
The light behind the darkness
בבלוג זה
בכל הבלוגים
