פרח אהבת, הוא נקטף, הגיך אור אל חייך
נשמת נשימה ארוכה, העצב קצת דוכה
הרגשת חזקה ואהובה, הבדידות קצת הלכה
מוזרה ומשונה חיפשת את אותה השנייה
לא ידעת איך להאכיל את אשר אלייך בא
הוקסמנו ואהבנו אך אל נחלת העבר עברנו
מישהי שהכרת פעם, לזרה הפכה הפעם
כמו הפרח שנבל שבליבך תמיד פורח
שזיכרון ממנו רק נשאר
כך האור הפך לחשכה והוסתר רק זכרון
מר או טוב נשאר, עדיין חיי בין הצללים
אחרי האפלה הוא עוד קיים, היא לא מתה
עוד חיה חיי פתע.
כמו השמש השוקעת, כמו השמש הזורחת
הכוכב המנצנץ, הפנים האסורות, העיניים
היפות והדומעות. ההסתכלות בירוק עינייך
לחום עיניי , שמספרות אהבה מהי, שמחה
ועצב למה היא, אין רגע דל בלי מחשבה
אולי צל רגעי מסתיר את הזכרנות את הגעגוע
את אשר ידוע או לא ידוע מה העתיד יביא עימו
את תסכוליך כאבייך, את קשייך סבחתי על גבי
לא תלונה אחת שברה את רצוני, את חיבתי
קשה כשהיית כפרד, הוקסמתי, יאמרו האומרים
מה מצאתיך. עיניי וליבי רק יוכלו להסביר.
טעויותיי נכונים, אך נפשי מטוהרת, טוב
וקסם, לב אנושי , חום הררי...
שוני ודמיון אצלנו, באנו אהבה לכל המינים
גוף ונפש לא מתאימים, אני נער אני קצת יותר אישה
רוב הזמן, לא ידוע לגמרי, היחודיות היא דבר נפלא.
כינוי:
The light behind the darkness
בבלוג זה
בכל הבלוגים
