שוב מזוודות קטנות פתוחות על המיטה שלי
אורזת את כל השקרים שכבר סיפרת לי
והסיפור אותו סיפור של מוות ופרידה
שלום געגועים להתראות לאהבה
הזכרונות מאחורי ישארו קפואים
חנות של מזכרות אקנה לי כמה חדשים...
ובטיסה אל תוך שמיים שצבועים שחור
אני נשבעת אף פעם לא להביט אחור
את וודאי ישנה אז בטח לא תשמעי אותי
אנ'לא בוכה צועקת ולא נשברת, לא חוזרת בי
החברים מאחורי ישארו שלך
במילא הם היו תמיד שם ורק בשבילך...
רבות הדרכים לאהוב אותך
ארוכה ביותר הדרך לשכוח
אהבנו עמוק
אהבנו פתוח
אבל הכי בטוח זה מרחוק...
בכל סיום יש התחלה של משהו חדש
ומרחוק אפשר לראות את זה לא מטושטש
האהבה שלך אלי היתה לאזיקים
סגורה בתוך קופסא
נשארת תלויה כמו בובת חוטים
הכאבים מאחורי ישאירו בי סימן
רבות הן הדרכים וארוכות...אבל לאן?
רבות הדרכים לאהוב אותך...
שוב מזוודות קטנות פתוחות על המיטה שלי
אורזת את כל השקרים שכבר סיפרת לי
את וודאי ישנה אז בטח לא תשמעי אותי
אנ'לא בוכה צועקת ולא נשברת, לא חוזרת בי
הכאבים מאחורי ישאירו בי סימן
רבות הן הדרכים וארוכות...אבל לאן?
אז אני רואה שהבן זוג הנוכחי של החברה לשעבר, מתערב ביני לבין האקסית, וכותב עליי סטטוס שלם, שזה מחמיא להקדיש לי סטטוס שלם, עכשיו אחמיא לו.
והחלטתי להגיב על כך.
כן, אין בושה להתערבות ולרועה... אני לא צדיקה, גם אתםות לא! אני עוברת וחווה גם תקופה קשה במיוחד, היא פגע בי כשם שאני פגעתי בא. ואתה לא "עד" אתה פשוט החבר שלה עכשיו ולכן אתה מגונן עליה וכמובן כל חברייה, מי אני הריי? צל בלתי נראה שגם הוא שקוף. אני לעולם לא אמרתי שאני הקורבן, שתיינו אשמות באותה המידה, אני מודה במעשיי הרעים והיא לא (למטבע יש 2 צדדים) וכן יש לי דרך שגדלתי עליה ומאמינה בא לגבי אלימות!!! שלאדם יש כוח הוא יכול לגונן על עצמו ולהרחיק ולא לתת מכות ולנצל את כוחו, גם אני חווה ממנה אלימות ריגשית ופיזית "סטירה" אה אה. והיא לא מספרת שהיא החלה להרוס לי דברים ולצרוח כמו משוגעת?כמובן שלא, כלום על ההתנהגויות שלה היא לא מספרת וזה גם לא משנה, גם אם תרצח אותי, היא הצודקת כי היא החברה. וכן, כן כואב לי, כואב לי מאוד החוסר יחס, אחרי שראיתי אותה כאהבת חיי, הכל עבורי, זה קשה מאוד ולהתמודד עם זה שגרות יחד וישנות יחד זה יותר קשה, וזה טבעי לחלוטין, הקנאה, הכעס, האכזבה. וזה יהיה יותר קל כאשר החוזה הארור הזה יגמר ולא נצטרך להפגש ואני רגוע, חושבת שנאכל לבלות קצת אחרי הכמה ימים שלא נפגשנו, כן זה נותן ציפיה, זה מכאיב, ולא קל להתמודדות, אנסה ככל שאנסה, זה לא דבר מה שעובר בקסם, אני מאוד אוהבת פנטזיה אבל לצערי לכן קוראים לזה פנטזיה. ולסדר את עיניין החשבונות, זה חובה של כולנו ואף אחד לא אמר לה לשכור דירה כל עוד היא משלמת על אחרת זו הייתה ההחלטה שלה וולכולנו יש אחריות וכן מה לעשות לא כולנו מוצלחים בזה, אני לא הכי מבינה בעיקר שהן לא רצו לתת לי להתעסק בחשבונות ואז פתאום להפיל עליי, צריכה עזרה. לגבי ההלוואה, היא הלוותה לי את הרוב כשאהבה אותי, שהייתי חשובה לה ובהסכמתה הברורה, ואם זה היה להפך, הייתי מלווה לה, אם היא הייתה נתקעת ללא מקום לינה, גם כיום הייתי נותנת לה ובכללי לכל אדם אשר יכולה לעזור הייתי עוזרת בלי קשר לזוגיות או לא זוגיות.הייתי עוזרת, וכן אומנם זה היה בתשלומים אבל מתנות של 2000 ש"ח בימי הולדת שלה, זה גם משהו. ואני מחזירה לה את כספה, היא עזרה לחברה בעת צרה שכן אני יודעת להעריך את הטוב שגם היא עשתה לי, וזה למה הרגשות היו עוד, כי ידעתי שיש בא גם טוב, ומתחת למסיכת הקשוחה מסתתרת, נערה עדינה, שברירית, עם קושי מהחיים וממה שמתכולל בתוכה שהיא לא תעשה בזה שימוש, כי יש לה מוסר והבנה, חוכמה...
אני גוננתי, אהבתי, הייתי שם למענה מספיק, שהייתה בודדה הייתי שם, לקחתי כל פעם רכבת ומזוודה והגעתי עד לצפון לפגוש אותה וזה היה לי בתקופה הזו הדבר הכי טוב שיכול להיות מכל דבר אחר בעולם ,שטראנספוב פגע והכה אותה, עמדתי באמצע וגוננתי עליה עם גופי בלי שעיניין אותי מעצמי, שהיא החזיקה סכין להרחיקו ולגונן על עצמה, שנתתי לה לברוח למטה מהדירה שזה קרה בא, ירדתי אחרי ולקחתי סכין זו וזרקתי אחוצה שהוא לא ישתמש בזה וחס וחלילה יפגע בא ובכלל יהיה אסון ועל כך נעצרתי (נעצרנו שתיינו) שלא עוול בכפי/בכפנו. נעצרתי בהאשמה שהסתרתי ראיות למרות שישר אמרתי מהי הסיבה ושפחדתי עלייה וישר אמרתי להם איפה זה. וכן נשארה לי מזה צלקת לכל החיים, ובאותו הזמן למרות זאת היה לי הכי חשוב שגוננתי עליה, כמה שבכיתי פחדתי, חרדתי וקבלתי טראומה ממשהו שפעם ראשונה בחיי אני חווה (מעצר) וזה לא זמן קצר, זה לא שלא עברנו מלא יחד לטוב ולרע, וכן יש לי לב (אם אתה יודע מה הוא) ורגשות, שקשה לשלוט עליהן לצערי הרב, (כמה הייתי יותר משמחה לשכוח אותה, למחוק את החלק הזה מחיי, לשכוח שהיא אי פעם התחילה איתי ונהנתי לה וראיתי בזה משהו רציני לטווך ארוך, כן כועסת על עצמי, כועסת על השגיאות שלי ועל כן ביקשתי סליחות ועל כן הקדשתי לה שיר מכל הלב (ורד שלי-rose) ועל כן סלחתי לה, ועל כן התמודדתי שידוע שהיא אדם לא קל כלל (ויעידו המון) לא ראיתי אותה כמובן מאליו ולא היה איכפת לי מהבגידות, מהאדם הלא קל שהיא מהשגיאות והפגיאות שלה כלפיי. היה איכפת לי מהטוב שגם היה ומאהבה. אבל אכן זה נגמר, ואכן יש כעסים מרובים וכן שאנו נפגשות זה יוצר מצב לא קל ויכול ליצור מצב מגעיל גם או לא יצור כלום... וזה טבעי!!!!!!!!!!! אז לפני שאתה הופך אותי לאיזה שטן מול אנשים שאינם מכירים אותי כלל. תבין! או אל תבין, אבל ההתערבות שלך זה חוצפה, זה עיניין שלי, שלי ושל החברה לשעבר, זו שעברתי עימה המון זו שהייתי משפחה עבורה, ולא מעוניינת שאף אחד יתערב בעיניין הזה, היא רוצה לכתוב פוסטים שתכתוב, כל עוד אני כותבץ לא אגיד לה לא לכתוב, כל הוא היא מבקשת שהוריד ואני רגוע אני יוריד זאת.
וכן פעם ראשונה בחיי ניסיתי לפגוע בעצמי, הילדה חסרת האומץ בדברים הללו, אבל הכאב הרב הוביל אותי לשם, הכאב הלא יתואר, אני עוברת ולא פחות ממנה, ואני לא צריכה דוברים, ולא צריכה שאנשים יבואו ויגידו עליה כמה חרא היא, שמרתי הכל לעצמי וכל מה שהיה לי פניתי אלייה (היחידה שידע זוהי סתיו שגרה איתנו) לא רציתי לפגוע ולספר רק את הצד שלי והאמן לי תראה בפוסטים אני כותבת טוב מאוד כמה גם אני לא צדיקה!!!! אבל כן האמת שאני כן יודעת לסלוח. ראיתי שהיא כן עושה זאת ומספרת ולכן התחלתי זאת גם אני, כי רציתי שגם ישמעו את הצד שלי, של שתיינו. אני מנחה שאף אחד מאיתנו לא אדם רע, אבל רע לנו ואנחנו במצב רגיש במיוחד ובזמן קשה הכי קל ללכלך, לדבר, לפגוע... וכן במצב כזה מקווה שהכל יגמר כבר. וזכותי לענות לך ולהגיד את עמדתי שאתה כותב עליי סטטוס (ציבורי) ששוב זה לא עיניין שלך, בן זוג או לא בן זוג. זה עיניין שלי ושל החברה לשעבר שלי.
אה ולגבי עיניין לקרוא לה בזכר אזכיר שוב, שעודני בגיל קטן מתעניינת בדנה ומכירה בא, ואין לי שום בעיה היא יורדת עליה וצוחקת עליה שהיא גם בגיל קטן. היא קוראת לשותפה/חברה טראנסית גבר (כי סלחה לאקס שלה על אימרה כל שהיא שזוהי זכותה המלאה) קוראת לטראנסיות שהן לפי הסטיגמה פרחות וכאלה שמתעניינות במראה שלהן, כאילו שחסר סיס כאלו, היא קוראת להן קוקס-אוחץ
היא יוצאת לעיתים טראנספובית בעצמה, הומופובית ולסבופובית ולא מעט מיזוגינת ושובניסטית, והכל מכעס הלא כן? ברור שזה לא מכוונה, כנל אני
שאני כועסת מילים יוצאות מפי, שהיא כועסת מילים יוצאות מפייה ואנחנו יורדות אחת על השנייה ויוצאות מיזוגניות, שובנסיטיות להטבפוביות אחת כלפיי השניה, וכן שאדם צורח עליי זה הדבר הכי טראומתי עבורי, ועוד בתחילת הכרותנו אמרתי זאת. שאדם צורח עליי אני נכנסת לחרדה, וצר לי בעיקר ככל שהקול נמוך...למרות שקולה די נשי אך עדיין של אישה בוגרת... ולגביי השמנוץ, כן אני אוהבת אוכל (כמו שאתה אוהב ומת על אוכל וממתקים) אני לא הורדתי 13 קילו (וכל הכבוד לך, ישר כוח) אני מרזה ומשמינה, ואם אני כ"כ ארצה אני אעשה זאת ועשיתי זאת בעבר ורזיתי. כרגע לא בא לי, אפילו שאני לעיתים "בוכה" כרגע בא לי להנות, הדכאון בכלל או גורם לי לא לרצות לאכול או גורם לי לרצות, וזה מה יש. וזה שאמרתי זאת לאקסית, זה מכעס, כעס ענק שלא תבינו כפי הנראה וממש לא שופטת ומעניין אותי מראה חיצוני בכדי לחפש לרדת על אנשים, יש לי לא מעט חברים מלאים עד שמנים שהם אנשימות טובימות ואני הכי מפרגנת וזה ממש לא מעניין אותי, אותי מעניין האופי, ושהאופי משדר רע (לאו דווקא שהאדם רע כי היותו רע אלה רע כי מגונן על מישהו ולא מתחשב ברגשות של אחר כי לא מכיר אותו מספיק) ואז הכעסים פורצים אחוצה ומגיעים לרמות מגעילות, אני לא תלית שכולה תכלת שוב, ולעולם לא אמרתי זאת. יש לי המון המון טוב אבל גם מספיק מעשים או דיבורים או התנהגויות רעות או לא נעימות. שעל רובן מצטערת ואצטער. לכתוב בלוג כזה או סטטוס זה לא משהו רע, זה לכתוב שישמעו את זעקותי, שיבינו גם את הצד שלי.
את מקדישה לה שיר, רצה כל היום כמה ימים משלמת
עליו לא מעט אבל למי איכפת? העיקר שיצא השיר מכל הלב שעבורי זה המון. את
מבקשת סליחה בכל הצורות והצבעים, את מציירת, את כותבת את אומרת את מראה,
שגית כן? שגית היא שגאה כן שגאה, אמרו ויאמרו תמיד למטבע יש שתי צדדים וזה נכון. ולכולם יש צדדים יפים ופחות.
אהבתי אותה אהבה מטורפת, ספרתי לאמא לאחי לדודים, , ספרתי כמה אוהבת אותה,
כמה חשובה לי ולא עיניין אותי מה יאמרו, עדיין חלקית בארון, אבל השתדלתי
לספר כמה שלא קיבלו למי שאפשר. רציתי לחבק להגן להיות ושהיא תהיה עבורי שם,
הגנתי עליה, לא היה לה אף אחד ואני הייתי שם, משפחה עבורה, כל זמן שיצא
ארזתי מזוודה ונסעתי אליה ברכבת (הפך למקום אהוב עלי, המקום שמביא אותי
לאוהבתי )הפרפרים בבטן, הלב מתקתק ומתרגש, החייוך והשמחה, התרגשתי כאילו
אני טסה כל מפעם מחדש לחול ולפגוש אדם אוהב במרחקים, לא עיניין אותי טיסה
ולא שום דבר, רק האהבה הזו והכייף, התחושה, חשבתי שזה משהו רציני של שנים
(אחרת לא הייתי מספרת כך לחלק מהמשפחה)..
אך הגענו לצדדים מכוערים
ליחס מכוער אחת כלפיי השנייה, הוא אומר שהיא בסדר היא מלאכית ואני שטן,
אני לא מלאכית וגם לא שטן, אני מודה בשגיאותיי, מודה בטעויות...היא לא. כן
הרמתי יד, כן נכנסתי למקומות פרטיים כי הפסקתי לסמוך (מאז הבגידה הראשונה
שעוד היינו במונו) פעם אחת הייתי בטעות פעמים אחרות לא, אף פעם לא אמרתי
שזה בטעות, השאר, זכותי לדעת את האמת, שמשקרים לי זה מה שקורה. למרות הכל
היא התייחסה גם מגעיל, התנהגה גם באלימות פיזית, מילולית וריגשית, והיא
יודעת כמה רגישה אני, וכן אני לא אומרת שאסור לה להתגונן, מותר לה, אבל
להתגונן, לא לנצל את הכוח שלה שהוא גדול ממני ולהחזיר, אנשים חכמים מגנים,
מרחקים מנצלים את כוכם בחוכמה,. כמו שילד קטן יבוא ויכה כי עצבנתי אותו או
לא משנה הסיבה ואני לא אחזיר לו אני ארחיק, ויש כאלה שיעודדו, כי כנראה הם
אלימים בעצמם, כי כנראה הם מרביצים לחלשים מהם כי לא באים להם בטוב, או כי
התחילו או כי סתם בא להם... לנשים, ילדים, חיות...
לה יש נטיה
לאלימות, להתבטויות אלימות, לרדת על אנשימות, לרדת על רצונם של אנשימות
לדוגמא כן לאוהב ת'מדינה כמה שקשה בא, להתמרמר ולומר זוועות לקלל, ללכלך,
להעליב,לעודד אלימות. מצד אחד מבינה למה כלזה, אך עדיין זה בהגזמה מופרזת.
אני אזכיר שהיא אלימה כלפיי עצמה ואז מאשימה אחרים בזאת, כי הכעיסו אותה
וכו' ולא אף אחד לא אשם כאשר אדם עושה לעצמו זאת, וצריך ללכת לטיפול, וכן
כנראה גם אני צריכה ללכת לטיפול, לטפל ברגשות שלי שכמה שהיא מתנהגת כלפיי
חרא אני עדיין אוהבת ודואגת, כמה שמלכלת כמה וכמה שעושה לא טוב.
שוב אני לא תלית שכולה תכלת אבל אני מודה בזה, וכן כמו שאני מזכירה את
מעשיי הטובים שלא פרטתי לעומק, אזכיר משהו טוב שעשתה, היא הלוותה לי כסף
במשך הזמן שהיינו יחד וקצת לא יחד... והינה קבלתי פקדון מהצבא ומזחירה לה
מזה את מה שאוכל ומחזירה הכל, הייתי במצב מטורף ומלא בעיויות כספיות, שכר
דירה, אם זה היה ההפך הייתי עוזרת לה, ,בעברתי כבר עזרתי לאנשימות בעיקר
מהקהילהלשאות אצלי כי לא היה להם איפה לישון, הייתה לי חברה שקניתי לה
בגדים ואוכל, היה ידיד גיי שהסתבר כמכור לסם מסויים ומסוכן ומפחיד ולא היה
לו אוכל וכו קניתי לו אוכל וכל זאת מכסף שקבלתי מהצבא וכסף שעבדתי בעבודות
זמניות מדי פעם ועוד הם לא בני הזוג שלי, והינה היא בוכה והחבר שלה מאשים
אותי שאני לא יודעת להודות ואני הכי כן שבעולם, אבל בגלל שיש לי כעס טבעי
ורב כלפיי יש האשמות.
כמובן הם שוכחים שהגנתי עליה ונעצרתי כי
האשימו בהעלמת ראיות שהייתה לה סכין להתגוננות ביד שלקחתי מידה וזרקתי בחוץ
שלא יפגע בא, והגנתי עלייה בגופי ונפשי שהטראנספוב הכה אותה.
בקשתי ממנה לא מזמן שאולי אתקע ללא הדירה ואולי אני יעבוד עוד בת"א ואצטרך
מקום ללון וכמובן היא סירבה בהתחלה ואח"כ מחוסר נעימות אמרה אולי, ואז שוב
אמרה לא. כאשר אם זה היה להפך הייתי אומרת ישר כן, אם היו לה בעיות כספיות
והיה לי ישר הייתי נותנת, כל דבר הייתי נותנת ועושה למי שאוהבת או אהבתי
ועדיין! למרות הכל! אז שנותנים לא בוכים על זה בני אדם! ובטח לא כשזה היה
מרצון ומאהבה.
מחכה שהחוזה הזה יגמר כבר ואשכח אותה ואת האנשים
החשוכים שחושבים רק עליה ועל עצמם, ששוכחים שאין רק להם רגשות ובמקום
להאשים "היא אלימה, היא חרא, הבת זוג המסכנה שלי היא מתעללת בא ומה שהיא
עוברת והתעללות והדכאון והכאב והרע שלה לא חשובים" למה? "כי ההכרות עימה
קצרה, כי היא אירחה אותי למעט והייתה נחמדה למעט כי היא לא עשתה לי כלום
ועדיין בא לי ללכלך עליה ולומר דברים, רק כי רע לבת זוג שלי שהייתה שלה וזה
כלל לא טבעי שלשתיהן יהיה רע וששתיהן יפגעו ופגעו אחת בשנייה, כי מי היא
בשבילי עוד סתם אחת בלי נפש ולב שאני לא מכיר אז מותר לי לנהוג כך" ולא אני
לא מאשימה אותך אדון בזה שנפרדנו. אני מאשימה את ההתנהגות הזו, הליכלוכים
שלך כלפיי שלא עשיתי לך כלום, ליכלוכים שקשורים אליי ואלייה שפגנו, שתיינו
אחת בשניה!
וכן לעייתים אני יוצאת טראנספובית והיא? מיזוגנית
ושובניסטית... היא מתחילה במזוגניה ואני ממשיכה בטראנספוביה.ובל נשכח שאני
גם ג'נדרקוויר והיא יצא להטבפובית כלפיי אם אפשר לקרוא לזה אז גם
טראנספובית... היא יוצאת טוב מאוד גם הומופובית ולסבופובית ויוצאת לא מעט
טראנספובית שזה נגוע "לקוקסאוחץ" שהיא אוהבת להגיד או טראנס/ית שהיא לא
מחבבת ובל נשכח שהיא ספרה לי שפעם היא הייתה צוחקת על דנה אינטרנשונל הייתה
טראנסג'נדרית לעומתי שמגיל קטן כיבדתי והתעניינתי בכל השונה והמיוחד
וגוננתי על אנשימות מהקהילה בינהם בגיל 16 על טראנסג'נדרית שמאוד העריכה
זאת. וכן מבחנתי שטראנסית מתנהגת אליי באלימות זה מה שיש לי לומר לה שהיא
מתנהגת כבחור אלים כמו שאגיד זאת לאישה סיס שהיא מתנהגת ככה וזה לאו דווקא
טראנספובי, זה נשמע כך בשל שהיא רגישה לזה ואני מבינה! שלא תנהג היא ככה ,
גמני לא אתנהג ואתה יודע שיש כעס אומרים כל מה שאפשר גם אם מתכוונתים לזה
וגם אם לא, והרבה דברים בכעס לא מתכוונים לזה ולפעמים מצטערים. אנחנו
אנשימות ואנחנו יכולים להיות או חכמים או דפוקים ומטומטמים, כולנו! אז די
לחפש צדק ולהפוך את עצמכם לאנושיים ובסדר ואותי ללא.
וכמובן הינה השיר המדובר שהשקעתי את ליבי ונשמתי בו. כעלוב מושפל כי זה חסר חשיבות עבורה.
כינוי:
The light behind the darkness
בבלוג זה
בכל הבלוגים
