מגדר, נטייה, אהבה, מחשבות ותהיות החיים.

עם מי בילית את השנה הזאת?
ידיד טוב ועוד כמה חבריםות ומכריםות מהקהילה
עם המשפחה.
אקסית וחברתי הטובה, שותפה.

מי האנשים שהשפיעו עלייך הכי הרבה השנה?
גיסיתי וחברי הטובים
מכרי והאקסית.

מה הדבר הכי טוב שחווית השנה?
אחיינית שנולדה לפני תשע חודשים מקסימה ומיוחדת,

האחיינית השבעית.
חזרתי להוריי לדרום, שזה לא מה שהכי רציתי אבל

הכרתי את סניף האגודה פה שזה כייף לדעת שאני לא לבדי

פה בתור מישהי מהקהילה הגאה.
מצעד הגאווה- שהיה נחמד ונחמד בגלל שהיו חסרים לי דברים,

אבל לראות אנשיםות גאים ואת כל הצבעים ולצעוד עם כולם זה תמיד כייף.




והדבר הכי רע?
המון רע
פרידה מהבת-זוג
נגנב לי הפלא
נשלח אליי ולידיד מכתב איום לתשלום מחברת איקטיוק

על אסמסיםשלא נשלחו או בוקשו ואמרו שמחייבים אותנו
ממרום הפקות- משהו שהייתי עוד נערה וקטינה- מכתב שקרי
שמטופל כמובן. (שאגב הרבה קיבלו את המכתב השקרי הזה)
חובות ובעיות כספיות.
עברתי להורי לדרום אחרי שגרתי כמה שנים במרכז וזה כלל לא קל,

גם השגעון והשליטה והאי קבלה של רובם של מי שאני לא נעימה,

אם כל אהבתי למשפחתי ולמרות שזה עוזר לי טיפה לחסוך כף

ולסדר את הראש בדברים האחרים.
ובכלל לא קל למצוא פה עבודה, עדיין מחפשת, כבר פניתי

לביטוח לאומי שגם הם קשים מאוד.

הטרדות
טריגרים
חרדות
זכרונות רעים
געגועים
בכי ורגשנות יתר
בדידות



האם היה אירוע מתמשך שליווה אותך השנה?
הפרידה והעיסוק עם הדירה הקודמת
החובות והבלאגנים.


האם יש הישג שאת גאה בו במיוחד השנה?
התחלתי הליכות וכושר עם גיסתי והידיד על מנת להוריד במשקל
ולחטב את הגוף ואני די עומדת בזה...(בתקווה) והאמת שזה גם

עושה די טוב לנפש.

איזה מעשה שעשית למען מישהו היה משמעותי גם עבורך?
כתבתי, הלחנתי והקלטתי שיר, שכרגע נראה לי ולכמה שזה היה בזבוז,

כי הוא הוקדש לאקסית שכנראה כבר אינה אוהבת, אבל זה היה לגמרי

משמעותי עבורי, כמובן גם שאר הדברים שנתתי, אבל זה לגמרי ריגש אותי אישית,

שהלב שלי פעם מהתרגשות שעשיתי אותו.

האם התרחש השנה שינוי מהותי בך או בסביבה שלך?
כבר ציינתי
המעבר דירה
הפרידה מהבת-זוג לאחר שנתיים של יחד ששנה וחצי מהן

(אם אני זוכר נכון) חיינו יחד, ההרגל לישון לבדי במיטה

מרגיש לי ריקני, בודד, עצוב וקשה אם כי הסתגלתי טיפה.
זו הייתה פרידה גם מידידה טובה שעברה לגור בהוסטל

שעוזר לה ולכן לא יכלה להמשיך לגור איתי.
לגור עם המשפחה ולהסתגל לזה שהם יאמרו לי עדיין

איך לחיות בגילי, לסירוב, לאחיינית הקטנה שכייף

איתה מאוד, אך לפעמיים טיפה לא קל מכל מני סיבות.
ממש שוני.

איזו תובנה מהשנה תלווה אותך לחיים?
ללמוד מהטעויות שלי בזוגיות, חברות, אורח חיים...
לנסות לשפר את כל זה ולשנות את התפיסה

והיחס שלי לכל הדברים הללו. לזכור מה

היה יותר טוב ופחות טוב שיעשה לי יותר טוב וקל בחיים.
הרבה הקשבה לעצמי ולאחרים ומאמץ.
הבחנה לדברים.

אני גאה להיות פאנסקסואלית

וגאה להיות ג'נדרקוויר

הייתי יותר גאה אילו המשפחה

הייתה מקבלת זאת.

למרות הכל, למרות הקושי

במשפחה ובכלל בחוץ, אני שמח

להיות אני ושמח שאתם, אתם.

היום במצעד הסתובבתי והסתכלתי מסביב,

למרות העומס, למרות שהיו חסרים לי דברים,

למרות שלא צעדתי עם הקבוצה שרציתי ואני

מתחברת אליה ומזדהה, ראיתי קהילה שלמה

גדולה ואמרתי "ואו אני לא לבד" וכמעט יצאו לי דמעות...

והכי התרגשתי שהלכתי למפגש באגודה הבאר שבעית

וכייף שגילתי שאני לא לבד וגם פה יש קהילה, היה לי נחמד

עם הקהילות שאני הכי מזדהה איתן

(הטראנסג'נדרית והפנסקסואלית/ביסקסואלית)

היו יותר באיזור, אבל גם קהילה בכלל זה מעולה!!!

חג גאווה שמח לכולנו

ונפגש ב 7.3.14 בארועי הגאווה

הבאר שבעי תבואו בהמוניכם

ותראו לעיר הזו כמה אתםן גאיםות

אז היה לי חודש לא משהו, חזרתי אחרי 5 או 4 שנים שהייתי במרכז לדרום להורי

זה לא קל, כלל לא, להתרגל מחדש, לשמוע שוב "מתי תתחתני, תלדי" והחוסר הבנה לגבי הנטיה והמגדר שלה

ועל זה שחלק מזה אני כאילו "בארון" למרות זאת אני אוהבת אותם, אבל היה לי טוב לבוא כל סופ"ש שני מאשר לגור, אבל אוכל לציין שיש בזה גם חלק

טוב, אוכל להתאושש, נפשית, כלכלית, אתחיל ללמוד, אני עדיין לא למעלה, אני הייתי למטה

עצוב לי, רע לי, שמח לי, מצבי רוח משתנים, מחשבות וזכורונת עולים בראש, לעיתים חרדות, טריגרים...

קשה לי למצוא עבודה אבל הינה ביום רבעי יש לי ראיון ואני מקווה, אמן שאתקבל.

לפני כמה ימים נגנב לי הפלא, הייתי...לקטע המלא...

מה חשבתי לעצמי שהקדשתי למישהי שלא מעריכה, שיר אהבה וסליחה (שגם היא עצמה פגע בי וגם ממנה זה מגיע לי), שכתבתי, הלחנתי והקלטתי אפילו אם בצורה עקומה אבל מכל הלב וכמובן מיהרתי כדי להספיק ליום הולדתה, ימים שרק בשבילה רצתי מפה לשם כדי שיהיה לה מושלם ביום הולדת...מה חשבתי לעצמי שמיהרתי להכיר ולאהוב אותה ולהחשיב אותה כאהבת חיי, איך העזתי לעשות טעויות בנוסף לטוב? ואז להצטער? איך העזתי להלחם, איך העזתי לבכות, לכעוס, להפגע, איך העזתי לשתף אותה?אני צריכה להיות נידונה במאסר על כך! ולהיות רק אדם אנושי לעשות טעויות ולסלוח לטעויות שעשתה זה בלתי ראוי! מה חשתי לעצמי, איפה בעולם זה הגיוני שאנשיםות יהיו לטוב ולרע אחד לשני בעולם הזה?! עשית טעויות רעות כל הטובות שלך נעלמו, הלא ככה זה? או שזה ככה שלא באמת ישנה, כי אולי הייתי היחידה דאז שהייתה שם להיות לה להוגן, לאהוב ועכשיו מה אני?מי אני? מה עם כל הנפלאות, הנתינות? אני לא שכחתי, ששואלים אותי אנשים מסויימים? מה אהבת בא? איך את יכולה עוד? מה מצאת בא? ועניתי שאני שם לטוב ולרע, ושאני אוהבת אני אוהבת, אני סולחת, אם היה רק רע ובעיקר רע? לא הייתי שם מכתחילה! בנוסף לכל הסיוט והחרא הכללי שאני מרגישה, גם החרא הרגשה שהשאירה לי לא מפסיק להציק לי, אני לא יכולה לחיות בשקט, בכי, כאב, דכאונות, מחשבות, מחשבות על איך איך אחרי הכל זה אפשרי?! אפילו כבת אדם לכבד אותי...אז מה אם טעינו שתינו, אז מה עם אמרנו מילות מגעילות שאין בהן כוונה אמיתית שנאמרו מכעס רב, וששתינו השלכנו בצורה הכי מגעילה, גם הגענו להרמת יד, לא רצחנו, לא אנסנו, לא פשענו בצורה שלא ניתן לסליחה, ובכל זאת. מקווה שהיא תבין כמה היא פוגעת ומכאיבה לי (שלא מגיע לי) יום אחד, יום אחד ותזכור את כל אהבה, ההגנה מהטראנספוב הנורא, ההגנה בכלל, הדברים שעשיתי והמתנות מהלב שנתתי ועוד משהו שבכלל מכאיב שהיא השאירה לי למזכרת? אויבים שחלקים אפילו סוג של ניצלו אותי, שהייתי נחמדה כלפיהם! עולם מגעיל ולא פר! ובדידות שמציפה, עם חרדות, כאב, קושי להמשיך לחיות ואי שקט... ותודה לחברים שלפחות יוצאת איתכם לעיתים וזה טיפונת לכמה רגעים משחרר ומשכיח. ותודה למי שמחזק, כ"כ צריכה את זה וזה כ"כ חסר לי! לא יכולה עם זה כבר, לא! שתצא לי כבר מהראש! וכדי שגם את התמונות אני והיא נמחק מהפייס עם כל הכאב והמועקה! כי תורם זה לא.

הינה השיר המיותר!!!! שאני, אני בכיתי בו מרוב ההתרגשות/:

https://www.youtube.com/watch?v=7dJb5I7zpCc