יומנה של מכורה

אני עוצמת את העניינים ושוקעת בעמקים

הכל מסתובב, ראשים, רעשים

ואז דממה, ונשיקה ושקט

כמעט חשכה, רק מצית מאיר את החדר

אפילו פחות מדקה

אני שולטת ואחוזת סיחרור

נופלת על גופך הצנום

קול הנאה שובר דממה

מלא זעה שרירים במצח

מצמיד הוא אל גופו אותי

מחזיק חזק מושך בשערי

החדר שוב מלא שתיקה

הוא ואני מתנשמים בכבדה

מחלחלת צמרמורת עד הבהונות

ואני מביטה ומאושרת

ותוהה

אם לזה קוראים לבטא אהבה