בחיים לא עשיתי משהו שדומה לזה ואני לא יודע גם איך להתחיל, אבל אני ינסה.
החיים בתור מתבגר הם מאוד קשים ועוד עם היה לך עבר כמו שלי, אבל אני לא יספר עליו עכשיו.
עכשיו אני רוצה לספר על ההווה.
הרצון ללמוד בבית ספר שאני לא רוצה ולא מתחבר לילדים (לא אוהב סוג של אנשים כאלה) אלה שאני שם רק בגלל המגמה שאני רוצה.
אני מרגיש שאני פה בישביל לסבול ולא בישביל ללמוד, פשוט כול יום שאני פה גורם לי לרצות למות וכול חתיכת נייר שזורקים עליך מזכירה  לך דברים מהעבר שגורמים לך לרצות להתאבד.
כול יום ויום אתה רוצה יותר ויותר לא להיות פה ופשוט לעזוב את הכול וללכת למקום אחר חוץ מלחיות עודשניה אחת בחיים הגרועים האלה, אפיליו להתאבד נשמע כמו רעיון טוב משאר לחיות בסבל ובייאוש מחולט, וחוץ מזה אתה מתחיל להרגיש שאתה לא שייך ולחשוב שאתה הכבשה השחורה בעדר ואת האמת אני דיי שמח שאני ככה כי אני לא רוצה להיות כמוהם.
אני מרגיש שדברים מהעבר רודפים אותי לכול מקום והם לא יעזבו אותך בחיים ולא תוכל להיפרד מהם לא משנה לכמה פסיכולוגים תלך אתה עדין לא תוכל לספר להם הכול כי זה משהו שאתה מעדיף שלא ידעו.
ואני מרגיש שככול שאני לא מספר את זה אז אני מרגיש שזה אוכל אותי מבפנים ואין לי למי או למה לספר את זה.
על העבר שלי אני יכתוב בהמשך......