נער מבולבל

קודם כל רציתי להגיד שלא הייתי פה משהו כמו חודש כי דיי שכחתי מהבלוג הזה חח אבל אני עדיין מבולבל ומצוברח אז חזרתי...

נכנסתי היום אחרי שפתאום נזכרתי בזה וראיתי שיש תגובות והייתי ממש מופע כי את האמת לא ציפיתי לתגובות ולא חבתי שזה באמת יעניין מישהו אז שמחתי לראות תגובות... הבנתי שהפוסט הקודם היה מבולבל אז אני אנסה לעשות את זה יותר מסודר :) 

בקטע המשפחתי והחברתי כמו שאמרתי בהתחלה אין לי בעיות ודווקא הכל טוב אבל... נתחיל מהקטע הלימודי. אמרתי שבלימודים אני סבבה והכל אבל שמתי לב שבזמן האחרון בערך מהתחרות שסיפרתי עלייה הציונים שלי ירדו בצורה דיי משמעותית מאיזור ה80+ לבערך 60+ ואני דיי רציני בלימודים וגם אם אני מרגיש מוכן לבוחן או מבחן אני מגיע עושה אותו ומרגיש כאילו הלך לי טוב אבל אז.. הציון... יכול להיות שזה בגלל הילד ההוא(?)

יודעים מה בואו נתן לו שם נגיד שקוראים לו... דני. טוב זה מה שהיה לי להגיד על הקטע הלימודי ועכשיו... דני. לא אמרתי את זה אבל אחרי התחרות כשהתחלתי לחשוב עליו הרבה אז זה הסיח את דעתי הרבה והיו רגעים שממש לא היה לי כוח לכלום ורציתי פשוט ללכת הבייתה לשכב במיטה ולא לעשות כלום. בכמה ימים האחרונים זה כבר לא ככה אבל אני הפסדתי יום לימודים בגלל שהרגשתי שהייתי חייב יום חופש לעצמי בין הלימודים לכל מיני פעילויות אחרי הלימודים (שיש לי דיי הרבה) וכל הקטע הזה עם דני.

זה מרגיש לי דיי מוזר להגיד את זה אבל התכנות שחשבתי עליהם בתור "התכונות של האישה המושלמת", כשחשבתי איך אני רוצה שחברה שלי תיהיה אז אני פתאום קולט ש...זה דני... כאילו... תמיד חשבתי לעצמי "אני רוצה שהיא תיהיה יפה וחכמה מצחיקה עם שמחת חיים" וזה בערך כל מה שרציתי ואני מבין עכשיו שזה דני...

בדרך כלל בבית ספר כשאני רואה אותו אני אומר לו היי לוחץ לו את היד וזהו אנחנו לא מדברים בבית ספר וגם מחוץ לבית ספר רק במסגרת הזאת, והיום? היום לא ראיתי אותו בכלל וזה הרגיש לי סוג של חסר... הלחיצת יד המסכנה הזאת וההיי הקצר ועכשיו כשאני אומר את כל זה ובאמת חושב על זה זה נראה לי כאילו אני אוהב אותו, אבל מאיפה אני יכול לדעת שזה לא סתם הורמונים של גיל ההתבגרות או משהו כאילו אני לא יכול לדעת בוודאות בגיל הזה אבל אני ממש הייתי רוצה כן לדעת ולהבין לפחות מה עובר עליי או אפילו רק לדבר עם מישהו שעבר או אפילו עובר את אותו הדבר כי בתכלס אני טוב בלתת עצות לאחרים אבל כשזה מגיע אליי... אין לי מושג מה לעשות.

חשבתי כבר כמה פעמים ללכת ליועצת בבית ספר אבל הבנתי שאני לא מסוגל לדבר על זה עם מישהו פנים אל פנים... אז הבלוג הזה זה בעצם הפתרון שלי... 

טוב ניסיתי לסדר את זה כמה שיותר... דרך  אגב מה שכתוב פה זה לא משהו שכתבתי עכשיו... זה כתוב אצלי כבר דיי הרבה זמן... אבל עדיין זה מרגיש לי ככה... 

טוב אז... אני מקווה לעוד תגובות ו...להתראות עד הקטע הבא...