היומן הפרטי שלי

את לא כמו כולם.

לפעמים אני מוצאת את עצמי במצבים שאני לא מזהה/מכירה את עצמי.

פשוט כך. לפעמים ניסיתי לשנות את המציאות הזאת, לברוח ממנה, למצוא תירוצים שאני לא באמת השתניתי לרעה, אבל לא. בסופו של דבר, כשאני יושבת לבד, חושבת ומעכלת, השתניתי ולמשהו שאני לא באמת רוצה להיות. הושפעתי. בסוף זה מגיע לכולנו. הרגעים האלה, שאנו רוצים לראות את עצמנו בטופ.

"המקובלים/ מקובלות" . שאנו מוכנים לעשות כמעט הכל, בין אם זה לפגוע בעקרונות שלנו, ובין אם זה להתרחק מחברינו הפחות מקובלים.זה עצוב, המציאות הזו , אך היא קיימת. בכל עיר, בית ספר וכיתה. מצאתי את עצמי, יושבת בכיתת המצויינות(שאני לומדת בה), מוקפת בחנונים אך גם כמה מקובלים. ומנסה להתחקות אחר טיפשותם והתנהגותם שאינני רגילה להתנהג. אני יודעת שקוראים לי חנונית בגלל שחשובה לי הלמידה( ולא, לא בגלל שמשעמם לי בחיים ואינלי שומדבר לעשות מלבד ללמוד- לסתומים שביניכם שחושבים שאני נהנית ללמוד ולחרוש על חומרים, ולגלות שאלו, הסתומים,נוו,הה..אה! מקובלים מעתיקים ממני שעורים ומבחנים ועשיתי את עבודת החרישה והלמידה גם בשבילם), אבל מבחינת התחביבים וההתנהגות אני כמו כולם. תבינו. לא שונה מאפחד! ואם פעם חשבתם או תהיתם לקרוא שלמישהי חנונית, אז תדעו שאחר כך יכול להיות לה או פיצול אישיות- כי היא תרצה להתחקות גם אחרי המקובלים ובכל זאת להשקיע בלמידה בבית ובכיתה להראות כאילו לא מעניין אותה הלימודים. או שהיא תסתגר ותבכה כל היום מזה שהיא לא כמו כולם ותחליט החלטה גורלית( במובן הרע).

אז תחשבו פעם הבאה לפני שאתם קוראים למישהי חנונית.. חתיכת סתומים וחסרי לב שכמוכם.

-לונה-

לא מבינה

נכון.אז אמרתי. אמרתי שהיום יהיו פה תמונות טעימות של ספינג'ים. אז אמרתי. נו אז מה? כולם אומרים דברים. וזה עוזר לי? לא עוזר לי! אז למה אני לא מעלה תמונות של הספינג'ים? מסיבה מאוד פשוטה! אמא החליטה שהיא לא רוצה! לא עם יותר מדי הסברים, פשוט לא רוצה.  "זה משמין". אוקי אמא אבל על האש, מיליון סלטים עם טונה מיונז ותפוחי אדמה, זה מאוד מרזה!! אני לא כל כך יכולה להאשים אותה, משום שאני עוד לא סיפרתי לה על הדיאטה שלי. הרי אני הבטחתי. הבטחתי לא לנגוע בספינג'ים. אולי היא צודקת. אבל היא יודעת! יודעת שאני מתה על אפייה ולכל שבת אני מחכה כל כך בקוצר רוח לאפות משהו מתוק! היא יודעת! זה לא חדש לה. וכששאלתי אותה עם יש לה רעיון למשהוא אחר..היא אפילו לא הקדישה מחשבה.. ישר שללה! לא! הכי קל לומר לא! בלי להתעמק אפילו. פשוט לא. קצת יותר מדי תלונות אבל כשאני אצל סבא שלי אני שוכחת מהכל.. שומדבר לא פאקינג מעניין אותי. כשדיברתי איתה על הספינג'ים, היא שמעה בקולי אכזבה ואולי גם כעס אך בכל זאת ניסתה לא לפתח מריבה וויכוח וניסתה לישמור על קול טוב, רך ושקט. ואני יודעת שאם לא אפסיק עכשיו בפרצופים שלי כשאני אחזור הביתה אני איכשהו אפתח מריבה. אני מכירה את עצמי יותר מדי טוב. והיא תנסה לא לשתף פעולה , לפחות בהתחלה, לא שזה יעזור לאש שלי להירגע ובסוף זה יעלה לה על העצבים. יהיה כעס ומריבה. היא לא תדבר איתי כמה ימים, ובכל אחד מהם אני אבכה, אשנא את עצמי, ויבקש סליחה כבר בפעם המי יודע כמה. בסוף היא תסלח לי, אך עוד חתיכה מלבה ימות בגללי. אז למה אני עושה את זה?? אני יודעת שכל הסיפור יגמר לא טוב ועוד עכשיו, לפני שהוא התחיל, אני יכולה לעצור אותו. אז למה אני עושה את זה?? התשובה שלי לעצמי היא:אגו, כבוד ואי יכולת לקבל "לא". אני עוצרת את זה עכשיו! ולא מעניין אותי הפאקינג כבוד מזויין ואגו. אני בוחרת לעצור לפני שכבר התחיל שלא אצטער אחר כך. אני שולטת בעצמי. לא כבוד, אגו או כל יצר רע שקיים בתוך כל אחד.אני עוצרת וכשאחזור הבייתה יחד עם סבא(שהוזמן) לארוחה, אהיה הכי נחמדה שאוכל ואמחק את כל הסיפור השטותי של הספינג'ים. אני אפגע בעצמי, בסביבה ובאמי בגלל ספינג'ים משמינים ולא מועילים? זין. לא יקרה. פשוט לא יקרה. סליחה יצר רע שאני לא נותנת לך  להתפרץ אבל בסוף אשנא את עצמי. אז לך זדיין. נ.ב - אימוש, אני חולה לך על הצורה !! ובזכות הכתיבה הראתי לעצמי את הסיפור כאילו אני מסתכלת עליו מהצד וזה הריב הכי שטותי שיכל לקרות ומזל גדול שאני עוצרת אותו עכשיו.

-לונה-

התעצבנות של שמחה

כל העריכה של הישרא בלוג מעצבנת אותי רצח !! אבל בגלל שזה בלוג חדש שרק נולד בהשראת הבלוג המאוד מרתק ומומלץ הזה: היומן הלא כל כך אישי שלי, אז אני לא אתעצבן על העריכה. אז הרבה זמן היה לי את הרצון לכתוב, ומלבד הרצון לכתוב ולפרוק גם בלי לקבל הרבה תגובות הייתי צריכה להתאמן על הכתיבה שלי , במה יעסוק הבלוג וכולי.. 

טוב נתחיל מההתחלה.. קוראים לי לונה, אני בת 13 (נכון לתאריך של היום 21/02/2014) ואני מתה על אפיה ולפעמים יהיו פה תמונות טעימות:) רציתי מאוד לפתוח בלוג בשביל לפרוק. עכשיו תקופת מבחנים, ולמען האמת לא רק עכשיו כל השנה גם בגלל שאני בכיתה מדעית וגם משום שבחטיבה תמיד יש לחץ ..חח  . אממ.. מה עוד אפשר לספר על עצמי?! אמממממממממממ.... אהה! אני מתה על מוזיקה אני יודעת לנגן בגיטרה וגם אוהבת, אני עכשיו בתקופת מעבר דירה ובצפר וכאלה כי אני עוברת מעיר למושב וסיפור ועניינים והכי חשוב... אעדכן בהמשך:) אני רושמת מהמחשב של סבא(דאא יום שישי!) וניראלי שמחר אני הולכת להכין לו ספינג'ים ובגלל שאני בדיאטה אני לא יטעם אפילו אחד !! (אגב, אני ממש לאא מזרחית, ההפך רוסיהה.. אבל מרוב שאני אוהבת אפייה אז לא אכפת לי מה לאפות העיקר שיהיה טעים.) טוב אז בעצם החלטתי שאני מתחילה דיאטה, לא כי הושפלתי בבי"ס כמו רוב המקרים אלא כי אני רוצה להסתכל במראה ולראות לא רק מוח ,גם יופי. שקילת ערב:49 ק"ג גובה: 159 ס"מ. כע זה הרבה אני יודעת ובדיוק בגלל זה החלטתי לעשות דיאטטהה. אם אין לכם הערות חיוביות , JUST SIT QUITLY!

-לונה-