היומן הפרטי שלי

אולי קצת התבלבלתי?

באלי לשתף אותכם(את האיש וחצי שקוראים את הפוסט) שאני בכיתת מצויינות. לא ביג דיל. אבל שנה שעברה כשהלכתי למבחני הקבלה, מעבר לזה שהייתי יהירה שבנוגע לכך שאתקבל, אלא גם אמרתי שיהיה לי שם מזה קל ושאני ישים את כולם בכיס הקטן(מבחינה לימודית). אבל... ויש אבל ענק. לא . אני וחוק מרפי המעצבן. לא קל לי בכלל וההפך, באלי כבר לצאת מהכיתה הזאת. אתם לא מבינים איזה סבל!! אני שונאת את כל המקצועות הנלמדים חוץ מאומנות- בגלל שזה שיעור חופשי מוסווה- אפשר לשחק בפלא לשמוע מוזיקה, ללכת לקיוסק ואפילו אם אני אקפוץ הבייתה ואתפוס תנומה ואז אחזור חזרה לבצפר, המורה לא תשים לב. חחח צרות של חנונים..

ממש באלי כבר לצאת מהכיתה הזאת. לומדים מלא שעות, ובממוצע 12 שעות שבועיות יותר מכל שאר הכיתות! אתם קולטים?! מזלי הגדול שאני אוטוטו עוזבת את הבצפר שאני לומדת בו עכשיו משום שאני עוברת דירה (יותר נכון בית) מעיר ליישוב אז אני גם עוברת בצפר( הגיוני לא? ). אני גם די בלחץ מזה שאני עוזבת ת'בצפר כי עד שהתאקלמתי לחברים החנונים(לא היו לי אף פעם חברים חנונים.. )שהיו במצויינות, למורים הנאחסים והדרישות המוגזמות, לתקנון בצפר המפגר עם כללים לנזלות שלומדים בגן רבקה ועוד..אז זמן קשה הולך לעבור עליי. גם החלטתי שאם אני אכתוב בבלוג את זה אני אהיה חייבת לקיים אז שימו לב למסמך הנ"ל:

אני לונה *** , מבטיחה לעצמי שמהיום(04/03/2014) אני מתחילה דיאטה(יששש!!).

סוף מסמך.

וגם רציתי להגיד לכם שאני מזה לא מצפה לאהדה וכאלו אבל לפחות תגובה קטנה פה ושם מזה תחמם לי ת'לב, או עצה לפחות. אני תמיד פה בשבילכם אז תיהיו גם אתם בשבילי שבוע מקסים ושקט שיעבור עלינו,

-לונה-

אני לא יכולה יותר.

די. מעצבן אותי. מעצבן אותי שכל פעם, מחדש, אני מתייאשת. אני רוצה להרזות. אל תחשבו שאני נראית כמו פיל, פשוט אני לא אוהבת את המראה שלי כל כך, ואני עדיין בטווח הממוצע אך יותר בכיון השמן(עד כמה שזה לא נשמע טוב). אבל עדיין אני בטווח המומצע. אין לי מושג איזה דיאטה אני צריכה להתחיל( לנערות-13). כל זמן קטן פנוי שיש לי אני מתפלשת באינטרנט במטרה למצוא עוד חומר ואולי את הדיאטה המושלמת. אני לא מרחמת על עצמי. אני שונאת אנשים כאלה, למען האמת. אבל בסופו של יום, אני מוצאת את עצמי אוכלת, משמינה ומצטערת על כך ומבטיחה לעצמי את כל ההבטחות שיש בעולם(אני יותר לא יכניס לפה חרא, אני אחשוב לפני שאני ירחם על עצמי עם איזה פסטה משמינה חטיף שטוחנים אצל סבתא) אבל בכל זאת ברגע האמת(הזלילה) אני באמת באמת שוכחת כל הבטחה והבטחה. עוברות איזה חצי שעה מהרגע שאכלתי ואני מצטערת על כל קלוריה כלבה שנכנסה לי לפה. אין לי מושג איך להרזות. עכשיו אני שוקלת49ומשקל היעד זה 44. כי 44 זה יפה ופרפקט. אגב אני 1.58 ס"מ. אבל זה לא שהמשקל שלי מגיע ממסת שריר, או חזה נפוח וכד'.. אלא מהזלילות הבלתי פוסקות של מתוקים בעיקר.20% מהיום אני חושבת על מתוקים, על איזה מתכון אני יכין שבת הבאה, במה אני אמלא את משלוח המנות שאני יתן ל BFF ועוד..

אז אם יש לכם עצות, נסיון מהצלחה, תפריטי דיאטה.. כל דבר שיכול לעזור, אל תתעצלו ותשתפו כי אם גם אתם תהיו אובדי עצות אני בטוחה שתרצו גם יחס שוה ושיעזרו לכם. נ.ב(לא באלי ללכת לדיאטנית כי אם הייתי רוצה לא הייתי מבקשת מכם עצה- אלא מהדיאטנית, לא?)

-לונה-