כשאני צופה מעבר למסך,

אולי המסך צופה מעבר אליי,

ורואה את הילדה

שצווחת "כן כן!”

ושמחה לראות את הזוג,

אבל,

אולי הם ראו יותר?

הם ראו את בקבוק הוודקה?

את הגלולות?

את העתיד של ה"לא לא!”?

של הכל כך לבד?

של הכל כך

שונה.

אולי יכלו לעצור את הזמן

ולומר,

אל תלכי לשם

את כל כך קטנה,

אל תפתחי את הדלת הזאת

אם יכלו,

בטח כבר היו אומרים לי