קיבלת פעם החלטות שבאותו רגע
היו באמת חשובות בשבילך?
חזרתי לבסיס.
שנ"צ נפלא, קצת עבודה, אוכל.
יושב כרגע במשרד שלי, נשארו כמה שעות עד הלילה.
מה עכשיו?
כמו שאר בני גילי, גם אני נדרש לתת תשובה
(או שלא) לשאלות אשר יכריעו את הדברים
אותם אעשה כשאשתחרר.
מה חשוב לי?
מה אני רוצה לחוות?
לשם מה אני קיים?
במה עליי להאמין כדי לחוות את מה שאני רוצה באמת לחוות?
אם לא ענית בעצמך על השאלות האלו,
סביר להניח שמתישהו פשוט קיבלת את
התשובות ממקום אחר.
ככל שהשאלה גדולה יותר,
כך התשובה אליה נמצאת במקום
עמוק יותר בתודעה, והתשובה אליה
משפיעה בצורה משמעותית יותר על
המחשבות והפעילות היומיומית.
בסופו של דבר אני אוהב להתייחס לחיים
מנקודת מבט מחקרית.
השאלה שאני אוהב לשאול היא:
"איזה סט אמונות יוביל לתוצאה או לאירוע מסוים להתרחש?"
זאת אומרת, אני מתחיל להאמין במשהו
ורואה לאן זה מוביל אותי. ואם יש צורך אני
חוזר אחורה ומתחיל להאמין במשהו אחר ורואה לאן
זה מוביל.
ככה נמשכים החיים כמחקר של נקודות מבט שונות.
המוכנות לנסות אפשרויות חדשות מבטיחה שאני
אשאר תלמיד כל חיי.
עד לא מזמן חשבתי שהדבר החשוב כרגע
הוא להקים עסק ולהרוויח כסף, כך שלא
אצטרך לדאוג לזה ולעבוד אצל מישהו כשאשתחרר.
כשניסיתי למכור מוצרים של מישהו אחר,
ראיתי שאני סובל מזה.
המסקנה הייתה שהתמקדות בעשיית כסף נטו,
ללא אמונה חזקה בערך של הדבר אותו אני מוכר
יוצרת מאבק פנימי או הרגשה לא נעימה.
אז חזרתי אחורה. רציתי לבדוק נקודות מבט אחרות.
מה חשוב לי?
מה אני רוצה לחוות?
לשם מה אני קיים?
במה עליי להאמין כדי לחוות את מה שאני רוצה באמת לחוות?
במשך כל השבוע שעבר ישבתי
מבלי לעשות יותר מידי, רק לשבת,
בלי אינטרנט, בלי יותר מידי פייסבוק, בלי
להתקדם לשום מקום, בכוונה.
רציתי לחקור ולראות מה יקרה.
3 דברים מרכזיים קרו לאורך הימים האלו:
1. הייתי מאושר.
2. עלה וצף הרעיון שאומר ש"אני חייב
לעשות משהו עם עצמי או שאני לוזר עצלן"
3. התחלתי למרוח את הזמן שאני מקדיש
לעבודה הצבאית והמשכתי לעבוד
גם כשלא היה שום צורך (כי ממילא אין מה לעשות).
אז זה מה שקורה כשיושבים ולא
עושים שום דבר, מעניין מאוד :).
ומה לגבי השאלות הגדולות?
מה חשוב לי?
מה אני רוצה לחוות?
לשם מה אני קיים?
במה עליי להאמין כדי לחוות את מה שאני רוצה באמת לחוות?
שמתי לב שעד כמה שניסיתי
לענות עליהן באמצעות השכל החושב,
רק הסתבכתי במבוך של טיעונים
וניסיונות תיאורטיים לעלות על הקשר
שבין סיבה, תוצאה אמונה וחוויה.
המחשבות שלי קצת אימפוטנטיות כשזה
מגיע לשאלות האלו.
ואיך זה אצלך?
יש לי אינטואיציה. היא אומרת לי
שעליי להביא בחיי את מה שאני קורא
לו "האהבה העדינה שלא אוכל לבטאה במילים"
ובנוסף, "להעריך ולהוקיר את העולם שסביבי".
אני לא מפחד להשתמש במושגים
רוחניים מופשטים כשזה מגיע לשאלות הגדולות,
בעניינים האלו אני מבין את עצמי די טוב.
אז האינטואיציה נותנת לי מטרה ששווה לחיות לאורה.
להעריך ולהוקיר את העולם שסביבי זה
משהו שאפשר לעשות בכל רגע. כשאני
הולך בבסיס, כשאני מכין אוכל, נוסע
באוטובוס, מדבר עם אנשים, זה לא משנה.
הערכה והוקרה קשורות במצב פנימי מסוים ולא
בנסיבות חיצוניות.
אבל בסוף צריך לאכול ולגור אפישהו נכון?
אז יש לי עוד תשעה חודשים כחייל, מה נעשה איתם?
הבלוג הזה הוא תשובה חלקית לעניין.
מה הייתי רוצה ליצור? מה הייתי רוצה לחוות?
אני אוהב את החיים שלי, הם מחייכים אליי :)
הייתי שמח אם בעולם היה
ניתן מרחב רב יותר לביטוי אינדיבדואלי
ולרגשות ולרעיונות כנים.
הייתי שמח להיפגש איתך, לשוחח,
לשאול שאלות ולשמוע מה יש לך לומר.
אבל גם בהעדר מרחב גדול במיוחד
לתקשורת פתוחה ולחשיפת העולם הפנימי
(טוב, לפחות בחלק מהמקומות, אם אתה מחפש
נכון אתה תמצא את המרחב ואת האנשים
שיודעים ליצור אותו אחד בשביל השני), עדיין יכול
האדם הפרטי להגיע לשלוות נפש, לתחושה
מתמשכת של רווחה אישית.
אם אני רוצה ליצור יותר שמחה ושלווה
בעולם, אין ספק שכסף רב (כוח להשפיע)
היה עוזר לי, אך האם עליי להתמקד במשהו
שלאו דווקא מרגש אותי רק על מנת שבעתיד
אוכל להשפיע יותר ואהיה עצמאי יותר בחיי
הפרטיים?
האם אוכל להתחיל לעבוד כבר היום במשהו שמרגש
אותי ומתואם באמת עם הרצון האינטואיטיבי הנ"ל שלי?
אם אצטרך לקום כל יום לעבודה שאני
מרגיש משמעותי בה, האם אני לוזר רק
מפני שאני אהיה חייב לעבוד כדי לא למות מרעב?
הרי אם אני חייב לעבוד זאת אומרת שאין לי מספיק
"חוכמה ואומץ עסקיים" על מנת לשחרר את עצמי
מהחובה לקום בבוקר לפי שעון מעורר.
האם זה אומר עליי משהו שלילי?
אני מאמין שהתשובה לכל השאלות
האלו נתונה לבחירתי.
אני עדיין מפחד לקחת בחירה לא נכונה,
כלומר מפחד ממה שארגיש אם אטעה.
החדשות הטובות הן שהפחד עצמו לא מפחיד אותי.
אני חושב שאני הולך להרגיש קצת את הפחד
ולמצוא מה מסתתר מאחוריו.
כיף לכתוב כאן את המחשבות :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: