לפעמים אני מרחמת על היד שלי...
על זה שהיא סובלת את כל הצרות שלי.
על זה שהיא סובלת את כל הכאב וסופגת את הדמעות המלוחות למרות שכואב לה.
לפעמים אני מרחמת עליה על זה שהיא שייכת לי, כי אולי אם היא הייתה שייכת למישהו אחר, היא לא הייתה מרגישה את כל זה.
או שאולי לא?
היא צריכה לספוג את הכל, היא צריכה להרגיש כל שריטה שיש לי בלב על העור שלה.
היא כל כך נחמדה אל כולם, והיא תמיד מושטת ראשונה כשמישהו זקוק לעזרה שלה.
לפעמים אני מרחמת עליה על זה שהיא אחותה התאומה של יד ימין שלי, שמכאיבה לה כל כך ומלקה אותה בכל פעם שקצת כואב לי.
לפעמים אני חושבת על זה שאם הן לא היו תאומות, אם הייתה לי יד שמאל אחרת, אולי היא לא הייתה אומללה כל כך.
אבל מצד שני,
אם היא הייתה אצל מישהו אחר, אולי היא הייתה עוברת התעללות חמורה יותר.
אולי היה כואב לה יותר.
אולי היא הייתה אחות תאומה של יד רעה יותר.
ואז אני מרחמת עליה אפילו יותר.
היא מסכנה, לא משנה מה.
ואני אכזרית, שמכאיבה ליד שכל כך נחמדה אליי ותומכת בי בכל פעם שאני נופלת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
