גיליתי למה אני מפחדת כל כך מסרטי אימה ומבועתת עד כדי אי שינה רצופה במשך כמה ימים טובים מספרי אימה...
יש לי קטע עם העולם הפנימי שלי, יש לי אמונה גדולה יותר במה שקורה בתוכו, בסיפורים שאני כותבת או (במקרים נדירים, בסרטים) שאני רואה.
כל דבר שקורה בהם, נראה לי נורא אמיתי והגיוני, כאילו זה יכול לקרות לי... ממש עכשיו, ממש עוד כמה ימים, ממש מיד.
אם מישהו יבוא ויספר לי סיפור מפחיד, אני אצחק בפניו על זה שזה דבילי, אבל בתוך תוכי, אני אפחד עד עמקי נשמתי.
לדוגמא - תוצאות סיפורי האימה שקראתי/סיפרו לי + מסרטי האימה הנדירים שראיתי:
אני לא פותחת את המקרר בלילה
אני לא הולכת לבדוק מה קורה אם אני שומעת צליל של טיפות באמצע הלילה/כשאני לבד בבית
לא מסתכלת בעינית של הדלת כשאני לבד/כשאנשים רחוקים ממני
לא משאירה דלתות סגורות כשאני לבד/עם חברות פחדניות
לא משאירה חדרים חשוכים עם דלתות פתוחות כשאני לבד בבית/עם חברות פחדניות חחח
יש לי פחד תהומי מציפורים (תקולל היצ'קוק)
ליצנים. ואמרתי הכל.
בובות חרסינה/שנראות אנושיות. ואמרתי באמתתתתתת הכל.
רחובות שקטים מידי.
צללים (צללים כפולים גם הולך, אבל זה כבר קשור לדוקטור הו)
צלצול טלפון באמצע הלילה/צלצול של טלפון ישן
מבטים קפואים/ תנועות מהירות
טוב טוב דייי חחחחח אני נכנסת לחרדה רק מהרשימה הזאת.
אבל יש עוד, ויש עוד הרבה...
ובכל זאת, זה אחד הז'אנרים של ספרים/סיפורים/סרטים שאני הכי הכי הכי אוהבת.
לכו תבינו, אה? ;)
עריכה: 4:49- התעוררתי עכשיו מחלום טעון רגשית ואני חייבת לכתוב אותו איפשהו - זה המקום הראשון שעלה על דעתי
נכנסנו לחנות (שקיימת באמת, אבל הקולקציה עצמה לא קיימת) ושוטטנו בינות אני ואמא שלי... כשהיא דחקה בי לצאת משם, איזה מישהו עבר והוריד לאמא שלי את הצמיד שהיה לה ביד (רכוש החנות). אמא שלי, בתור האישה הכי חכמה שאני מכירה בערך זזה קצת כשהיא מחזיקה פרט של החנות והאזעקה הופעלה. הבנאדם חזר ורץ הלוך ושוב מלא זמן עד שהוא כבר ראה ניידת (טוב אני לא באמת יודעת איך זה הולך) וחטף לנו את התיקים
ניסיתי לעצור אותו אבל אמא שלי החזיקה אותי ואמרה ששטויות ועדיף על זה שהוא יפגע בנו אבל התעוררתי עם ההרגשה הכי נוראית בעולם שלקחו לי את כל החיים עד שהייתי צריכה לקום עכשיו ולברר אם כל הדברים שחלמתי שהיו בתיק נמצאים בבית חח
מקווה שאתם ישנים טוב
ואני יודעת לא לראות סרטים לפני השינה יותר חחחח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
