היי אנשים,
אני באמת לא יודעת מי יקרא את זה, במיוחד בשעה כזאת, במיוחד בבלוג הנידח שלי... אבל יש לי משהו חשוב לומר.
ראיתי את הסרט cyberbully כרגע, סרט מ2011 עם אמילי אוסמנט שמדבר על בריונות ברשת.
היות ובמאה הנוכחית שלנו, בתקופה הכל כך מלבבת מבחינה טכנולוגית בה אנחנו חיים, האינטרנט די השתלט לנו על החיים, אין לאן לברוח.
לאף אחד מאיתנו אין מנוח ממה שקורה ברשת.
לכל אחד יש לפחות חשבון פייסבוק ויוטיוב, לחלק טמבלר, טוויטר, לכולנו פה יש בלוג...
יש עשרות רשתות חברתיות.
ככה שאנחנו חשופים מידי יום לעשרות פגיעות שונות.
בריונות ברשת זה דבר כל כך קל, אתם יודעים?
כל כך קל לכתוב "הומו, גיי, חתיכת מכוער מסריח, זבל, בן של אלף...." וכל מיני מילים נעימות כאלה ואחרות. זה קל! אלה מילים!
הרבה יותר קל מללכת ולדחוף בן אדם, מלהוציא אקדח ולירות לו בלב.
אבל יש לזה בדיוק את אותה השפעה.
למען האמת, המילים האלה, הורגות אלף פעמים. יריה בראש או בלב הייתה חוסכת את הכאב הנוראי שעוברים כשרואים את המילים האלה על המסך.
כמו אמנדה טוד, או דודאל מזרחי או עוד מאות בני נוער שנפגעים מזה, לא מדברים והורגים את עצמם. מבפנים ומבחוץ.
בהתחלה חשבתי שלא אעבור את זה.
מה, אני?
לי?
אליי זה בחיים לא יגיע.
אבל אתם יודעים מה? עברתי לילות שלמים במחשבה על מה יגידו עליי מחר, מה יהיה איתי בעתיד.
וכשזה עובר אל המציאות? זה אכזרי.
במד"א, עם החברות שלי, בבית הספר.
אם אדם אחד עושה את זה ואחרים לא מגיבים, זה הופך להיות יותר גרוע.
לאט לאט זה יתן לגיטימציה לעוד אנשים לחשוב שהם מסוגלים לעשות את זה.
ואתם יודעים, הפושעים הכי גדולים הם אלה שיוצרים לך את הרצון להרוג את עצמך, לא אלה שהורגים אותך.
לכל אחד מכאן הייתה אי פעם את ההרגשה הזאת שדי, זהו. אני סיימתי את תפקידי כאן. אני לא רוצה את זה יותר, שום דבר לא שווה את זה.
אבל זה כן.
כי צריך לקום נגד האנשים האלה.
הנה כמה דברים שאפשר לעשות כשמבחינים בבריונות ברשת:
א. לחסום את האנשים האלה. דבר ראשון! לפני הכל. לחסום, למחוק, לנטרל ולדווח. למי שאפשר.
ב. אם כבר דיווח, לספר למבוגר. זה לאו דווקא חייב להיות הורה/סבתא/דוד/ה... זה יכול להיות כל אחד. העיקר שהוא יהיה מישהו שידע לעבד מידע כזה ולהתמודד איתו. כי מניסיון, חברים לא עוזרים ביותר מ"אל תדאגי, שימי פס"
ג. להוציא תדפיסים. ראיתם שכתבו משהו על מישהו, משהו עליכם? תדפיסו את זה ותעבירו למי שצריך. בריונות ברשת זהה לבריונות רגילה.
ד. אגב, גם להיכנס לפייסבוק/רשת כלשהי של חבר או חברה ששכחו את החשבון פתוח אצלכם במחשב ולכתוב להם סטטוס של "חהחה אני הומו" או משהו כזה, זה בריונות ברשת. אני באמת חושבת שזה מסוג הדברים שצריך להימנע מהם, אין לאף אחד מושג לאן דברים כאלה יכולים להתדרדר.
ה. באדיבות קרמל מהתגובות - אם רואים שזה קורה למישהו צריך לצאת נגד זה. תעשו את השיקולים שלכם, ואם אתם במצב החברתי הנכון ו\או התופעה עוד לא נרחבת מאוד הדבר הכי נכון זה לצאת נגד זה באותה פלטפורמה ולגנות את המעשה באופן פומבי, כך תסחפו אחריכם עוד אנשים שחושבים שזה לא בסדר ולא היו אומרים את זה בלעדיכם, ותמיד יש הרבה כאלה. זה ישפר את ההרגשה של הקורבן ויבהיר לבריון שהוא לא נחשב למגניב, ילחץ עליו להפסיק והוא יפסיק
למרות שבישראל אין חוק נגד בריונות ברשת (בארה"ב כן יש, כמה מפתיע), צריך להילחם בתופעה הזאת, כמו שנלחמו בה שם.
התעללות מסוג זה, בריונות ברשת, זאת התעללות שהורגת.
זה מצב שחונק.
אנשים חושבים שהם כל כך מצחיקים כשהם מתעללים בבני אדם אחרים דרך הרשת, כי אי אפשר להאשים אותם בשום דבר; "זאת הייתה בדיחה, מה, את לא יודעת לצחוק? חסרת חוש הומור", "אויש, אז מישהו קרא לך זונה. מה, את באמת זונה?"
זה. לא. מצחיק.
אני מקווה שהצלחתי להגיע אל כמה אנשים כאן...
בכל מקרה, יש לי מייל ברשימות של הבלוג..
אם קרה לכם משהו בסגנון, קורה, או שאתם חוששים שעומד לקרות, אני אשמח מאוד מאוד מאוד אם תפנו אליי...
ובכל אופן, בכל נושא, אם כדי לשתף, לספר, או אפילו לרצות לפעול נגד זה.
אני אשמח.
אני רוצה לעזור.
marry the night הוסיפה שאמא של דודאל מזרחי ז"ל, מנהלת עמוד פייסבוק שדרכו אפשר לפנות אליה בנושא הזה, אתם יותר ממוזמנים לשלוח גם לה הודעות, היא עשתה הרצאות בבתי ספר על הנושא הזה והיא מוכנה לעזור תמיד. כאן
גם אני עברתי את זה, אבל העיקר פה הוא שעברתי... זה נמצא בעבר שלי.
הלוואי וזה יהיה מאחורי כל אדם שעובר כזאת 'חוויה'.
עריכה:
אוקיי, יום שלם אחרי שאני במומלצים של ישרא קלטתי שאני אשכרה במומלצים של ישרא חח
אז תודה לכל מי שעזר לי להגיע לשם עם נושא כל כך חשוב.
המלחמה ממשיכה, עם כל אחד ואחד מאיתנו.
אנחנו לא ניתן לזה לקרות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
