Your time will comeתחייכו, בבקשה?
תודה :) |
 כינוי:
בת: 28
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2013
סבלנות לא קונים בשום חנות
בעודי מנסה לגלול למטה את העמוד כדי לרענן את הפייסבוק הנחמד שלי, דף האינטרנט נתקע, שבע פעמים.
רק אחרי ההתקף הכמעט פסיכוטי שעברתי עד שהחלטתי לסגור את האינטרנט ולהדליק מחדש את המחשב גיליתי כמה חסרת סבלנות אני.
אני יושבת וחושבת על זה שהגענו למצב שאם עמוד לא מתרענן אחרי עשר שניות מקסימום, סף העצבים עולה וההצהרה ש"משהו פה מקולקל" משתחלת בין השפתיים.
למען השם, אנחנו דור של נודניקים.
אם משהו לא קורה במהירות הבזק, אם מישהו הולך קצת יותר לאט מאיתנו, אם יש ילד או זקן בקופה לפנינו, ואנחנו ממש רוצים להגיע הביתה כבר כי חם וכבד והוא מתנהל באיטיות מכפירה, אם יש פקק תנועה בדרך שבמצב רגיל אורכת עשר דקות מקסימום, אם השפיץ של העיפרון נשבר והלחצן של המחק נתקע - ישר מישהו מתחיל להתעצבן.
איפה הימים שהיינו סבלניים?
איפה הימים שידענו לחכות, להמתין, להגיד שזה בסדר שהתור או האינטרנט או ההליכה מתעכבים?
זה נשמע מגוחך קצת, להטיף לאנשים על סבלנות, כשגם לי אין ממש אחת.
אבל מכאן לומדים.
ההכרה בכך שיש בעיה, היא בדרך כלל 50% מהפיתרון שלה.
אז לפעמים פשוט, מידי פעם, כשאנחנו עומדים בסופר, להתקרב לאחד המדפים, לחפש שם קופסאת סבלנות וללכת לעמוד בתור כמו בני אדם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
