בזמן האחרון למדתי שמה שהופך אדם למיוחד, זה הטוב והרע שבו.
ואתם בטח, "אוי, מובן מאליו, בוקר טוב ילדה"... אבל לא, זה לא כזה מובן מאליו...
הטוב והרע הם סובייקטיבים מאוד, כמו שאדם רגיש יכול להיתפס כמקסים, אבל מצד שני יכול להיתפס כרכרוכי. לכן זה לא רק הטוב שבו, או הרע שבו, או באופן כללי, מי שהוא, זה פשוט טוב ורע.
לחברה די טובה שלי, בערך, הייתה תקופה שבה היא הייתה אומרת "כל אחד והפאקים שלו" - מאז זה נתפס לי בשפה. אני אדם שמחפש פאקים בכל דבר, לא כדי להכשיל או להפיל משהו, אלא פשוט כדי לראות מה מאפיין את הדבר הזה, מול מה אני עומדת.
אז עכשיו, בניסיון לעמוד מול עצמי - הנה הפריסה של הפאקים שלי:
1. אני נורא מתרגשת מטריקים במתמטיקה- זה נשמע כל כך מטופש, אבל זה חלק כל כך מהותי באישיות שלי. כולם בערך יודעים שאני ומתמטיקה לא חברות של ממש, אבל בכל זאת אני עדיין אוהבת אותה. ככה יוצא, שבכל פעם שמראים לי טריק נחמד במתמטיקה שעוזר לי לפתור משהו בקלות/ משהו סתם ממש מגניב (מה שקורה הרבה בפסיכומטרי, אני כמו ילד בחנות ממתקים בשיעורים האלה), אני קופצת ומתלהבת כמו ילדה קטנה ויש לי סוג של פרפרים בבטן ואני רק מחכה להשתמש בזה בעצמי, כמו נגיד שלשות פיתגוריות... למדתי את זה היום, זה כזה מגניב! נשמע מוזר? אני יודעת.
2. אני שומעת בדילאי - כן, זה נשמע פסיכי קצת, אבל תנו לי להסביר. מכירים את זה שמישהו אומר לכם משהו, אתם לא שומעים, שואלים מה וזה חוזר על עצמו כמה פעמים עד שאתם מהנהנים ופורשים משיח החירשים הזה? יופי, אז אני שומעת ככה כמעט תמיד. רק שכשהאדם באמצע הפעם השנייה אני מצליחה לחבר את החלק החסר בעצמי ומהנהנת. משהו מוזר.
3. אני מגמגמת לפעמים - בגיל ארבע אובחנתי כמחוננת אחרי שהתחלתי לכתוב ולקרוא בגיל שלוש וכתבתי שיר בעצמי בגיל 4. אני לא מתביישת לומר שיש לי מוח די חריף וחשיבה מהירה (אם כי במתמטיקה משהו נשרף שם), מה שגורם למילים לצאת קצת אחרי שהמוח שלי כבר עובר לנושא הבא שלו. באופן אישי אני ממש מתעצבנת מזה ומי ששומע אותי מדברת יעיד שבדרך כלל זה מתלווה לדברים בסגנון ה-"אוף, נו מה עובר עליי היום?" או "בלה בלה בלה בלה"
4. אני מכורה לשוקו - כן, בצורה אובססיבית. שוקו בשקית של יטבתה זה הגילטי פלאז'ר שלי. בבוקר, בצהריים, בערב, אפילו בלילה אם יש בבית. כל עוד יש לי שוקו בשקית, אני לא צריכה הרבה.
5. חרדת נטישה זה אח - סתם, זה לא. אבל זה קיים ומתמודדים.
6. אני חיה מספר לספר - אני חיה כשאני קוראת, נשבעת שזה נכון. גם אם זה לא ספרים במובן הפיזי, למרות שזה בדרך כלל ככה, זה יכול להיות אפילו כל אחד מבלוגי הסיפורים הבאמת טובים בישרא/סיפורים ישנים של חברות.
7. אין לי בעיה עם דברים חולניים - אני נהנית ממראה של דם ואיברים פתוחים/ חתוכים ואף מבותרים. לא בקטע הסדיסטי... פשוט בקטע של... "פאק, הגוף האנושי כזה אדיר. ודוחה. ואדיר."
8. אני מפחדת מאוטובוסים - אחד הפאקים הכי הזויים ולא מוסברים שלי. קשה לי לעלות לאוטובוס, במיוחד לבד. אני לא מרגישה בטוחה בפנים. אם זה עם חברה, זה עוד בסדר, אבל כשזה לבד, אני אלך ברגל את כל הדרך ב50 מעלות ולא אעלה על אוטובוס.
9. קשה לי לבקש את מה שאני צריכה - בין אם זה בחנות, במסעדה, ברחוב או אפילו כשמישהו מתנגש בי, ממש קשה לי לדבר. זה מציק ברמות. אבל כשאני אחראית על מישהו או על משהו, אני יכולה להיות עם כל הביטחון שבעולם הזה. העולם אכזר.
10. יש לי תסביך שיניים - מכיתה ו' ועד כיתה ח' היה לי גשר. גשר, כמו שמרביתכם משערים, זה מציק, מעצבן ומשאיר חותם נפשי חמור על בעלי הנפש הרגישה. אין לי נפש רגישה, אבל אני לא מסוגלת להסתכל על אדם עם שיניים עקומות או מוזרות. תסביך גשר/שיניים, תקראו לזה איך שבא לכם.
11. אני נושכת את השפה - התחלתי עם זה הרבה לפני אנסטסיה סטיל. כשאני לחוצה, עצבנית, שמחה, מבוישת, מתביישת, או כל רגש אחר שעולה על דעתכם, אני נושכת לעצמי את השפה.
12. אובססיה - אני אובססיבית לדוקטור הו. ברמות. חולניות. יש לי קנבס עם תמונה של דיוויד טננט והטרדיס שמחכה להיתלות על הקיר. עד כדי כך אובססיבית. מעניין אם מישהו ישים לב למשהו ספציפי ונורא נחמד שהתחולל עם הסעיף הזה :)
13. יש לי זיכרון די מוזר - זוכרת דברים מגיל 3, כמו תמונות של רגעים ספציפיים או צבע של כיסא שישבתי עליו (וסבתא שלי אימתה שזה נכון ושאני לא ממציאה או משהו!) אבל לא זוכרת דברים שנאמרו לי לפני חצי שעה.
14. אני מובכת בקלות - קל להביך אותי. בין אם זה במובן הנחמד של המילה, שנובע ממחמאות ובין אם במובן הקצת יותר רע של דברים עם משמעות שלא נדון בהם כרגע.
15. הפאק הכי גדול שלי. אני מזיעה מהידיים... זה הדבר הכי נוראי שיש לי. אני מתביישת לגעת באנשים בגלל זה ויוצאת נורא לא מנומסת כשאני לא לוחצת לאנשים את היד כשהם מושיטים אותה אליי.
16. יש לי 41 בעלים - באופן תיאורתי, כמובן. צריך עוד להודיע להם. סתם, רשימת מפורסמים שהייתי אונסת אם הייתי רואה ברחוב/ דמויות ספרותיות שהייתי מתחתנת איתן אם הם היו קיימים. יש שם אישה אחת שהייתי מקריבה את הסטרייטיות שלי עבורה. ה1 ב41, שמור לבעלי המציאותי והעתידי שלעולם לא יגיע. אבל לפחות אני אופטימית :)
17. רופאי שיניים מגעילים אותי והשיננית הנחמדה מפחידה אותי- אני מניחה שזה נובע משנתיים וחצי של סבל.
18. יש לי נטייה לדבר הרבה ולעשות מעט.
19. אני מעדיפה מתנות HOME MADE הרבה יותר מאשר מתנה קנויה. אבל אם יביאו לי ספר, אני לא אתנגד בכלל.
20. אני יכולה למצוא אסוציאציה כמעט לכל דבר- זה באמת פאק. כל דבר שנאמר מתקשר לי ל70 דברים אחרים, אבל זה אחלה דבר במשחקי אסוציאציות.
21. אני מפחדת מנפילות - נפילות, פיזיות. בום טראח. מה שגורם לי להתרחק ממעליות שקופות ורכבות הרים כמו מאש.
22. אני קמצנית כלפי עצמי - אני תמיד אחשוב פעמיים לפני שאקנה לעצמי משהו, אבל כשזה אחרים? אני אפילו לא מבקשת שיחזירו לי כשאני משלמת עליהם.
23. אני מבקשת רשות להיות חסרת טאקט. זה טוב, תודו!
24. יש ריחות ספציפיים שגורמים לי לבחילה נוראית - יש בושם אחד שגורם לי לרעוד בכל פעם שאני מריחה אותו, עד שגיליתי שהוא מזכיר לי ריח של תרופה בטעם וניל, התרחקתי מחברה ממש טובה שלא הפסיקה לשים את זה על עצמה. גם את סילבר סנס אני לא אוהבת, אבל זה כבר עניין של טעם.
25. אני מפחדת פחד מוות מחרקים - לא פחד רגיל של צרחה מג'וק, אלא פחד קיצוני של שיתוק ורעידות כשנמלה עולה עליי/ עוברת לידי. שאלתי את אמא שלי אם הייתה לי חוויה טראומטית בילדות עם חרקים והיא אמרה שחרקים אכלו לי את המוח כשהייתי קטנה. משעשעת.
26. אני פשוט אדם לא מצחיק - זה מצחיק כמה אני לא מצחיקה חח אפילו בדיחות ממש מצחיקות אני לא יודעת לספר נכון. אני מניחה שזה עניין של כישרון ואני צריכה להשאיר את התפקיד הנכסף לאחרים.
27. יש לי שאיפות גבוהות (מידי) - אני מצפה מעצמי להוציא מעל 700 בפסיכומטרי, להתקבל לעתודה רפואית, להצליח אותה אשכרה. זה נשמע כל כך אבסורדי.
28. מקרה שקרה לי עם חברות גרם לי להיות חסרת עמוד שדרה לידן. אם הן לא אוהבות משהו, לידן אוטומטית גם אני לא אוהבת את זה.
29. מרכך כביסה עושה לי הרגשה רעה בידיים, אני לא אוהבת את המרקם שיש לזה.
30. אני מאמינה באגדות של דיסני, בפיות, בערפדים, באנשי זאב, במשני צורה, בחייזרים, בקוסמים ובקיומו של הדוקטור. (כי מישהו צריך להציל אותנו מהכל, מי תעשה את זה, טינקרבל?)
31. בעיות קשב וריכוז חמורות - אני כותבת את הפוסט הזה כבר שעתיים (נשבעת, עכשיו 01:16) . במהלכן דיברתי עם כמה אנשים שונים ושכחתי את הפוסט לחצי שעה. טיפשה.
32. אני לא מסיימת כמעט שום דבר - בין אם זה עבודה לבית הספר (תמיד משאירה סעיף אחד שלא עשיתי או משהו), פוסט, סיפורים, חוגים בעברי הרחוק, אוכל.... הדבר היחיד שאני כן מסיימת זה קפה. עד שאין שום דבר בכוס (כולל קצף/סוכר), אני לא אשחרר ממנה.
33. אני לא אוהבת שיחות טלפון. אני צריכה הרבה אומץ כדי לענות לשיחת טלפון. וואטסאפ, וואסטאפ זאת המצאה גאונית לאנשים כמוני.
34. אני תמיד מתחילה למרוח את הלק מהאמה - אם אני לא עושה את זה, משהו בלק ישתבש לי.
ונסיים כאן, לכבודו של אמבולנס לכיש 34 שהוא בערך אהבת חיי מתקופת ההתנדבות שלי (שפשוט אין לי זמן כדי לשחזר)
ומי שקרא עד כאן... אממ... מלך, קודם כל חחח
ו... מה הפאקים שלכם?
עריכה: לקלוט שהפוסט היה בפוסטים החמים רק אחרים שהוא יורד מהפוסטים החמים, חחח כל כך אופייני לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
