שלשום שאלתי את האחים הקטנים שלי אם הם רוצים ללכת לאכול גלידה.
אחד מהם היה במקלחת באותו רגע והשני בדיוק יצא ממנה, וקפץ על המציאה.
עשר דקות אחרי שהצעתי את זה כבר היינו בחוץ, מצוידים בכרטיס האשראי שלי (כמובן), משקפי שמש ורצון אדיר לגלידה.
הלכנו לגלידריה בגן העיר שנקראת פנדה... שזה די משעשע, האמת, אבל היא הגלידריה האהובה עליי (אממ, אפשר להבין למה, לא?)
בהתחלה היה לנו קצת מוזר, לשבת רק שלושתנו בלי כל הטכנולוגיה שמסביב, בלי אייפונים ובלי ההורים. הייתה שתיקה מביכה כזאת עד שלקטן מביניהם הגלידה התחילה להימרח על כל הפנים והבינוני בנינו התחיל לשחק עם הגביע והמפית שעטפה אותו בסופר פנדה... ואז קרא לה סופר פנדה נינה.
די השתגענו קצת.
היה ממש מצחיק.
אתמול הייתי אמורה לצאת להליכה עם חברה, אבל היו הופעות בעיר שלנו, אז הלכנו במחשבה שמשינה יגיעו.
כשהגענו לשם, מוקדם יחסית לתחילת ההופעות (בערך בשמונה וחצי כשההופעות התחילו בתשע וחצי), אז הסתובבנו בין הדוכנים.
קנינו צמיד זהה לרגל, בעקבות העובדה העגומה שלא נהיה באילת בזמן הקרוב, וקניתי שני עגילים שונים לחור השני באוזן שלי (אחד בצורת קפסולה מגניבה כזאת והשני בצורת ברק).
כשהתחילו ההופעות גילינו שמשינה לא יופיעו ושגידי גוב הגיע במקום... התבאסנו, אבל עדיין התקדמנו לכיוון הבמה.
התפלאתי כמה שירים של גידי גוב אני מכירה וכמה האדם הזה מקסים.
הגענו לשורה הרביעית, והגענו ממש קרוב אל הבמה, כשמוש בן ארי עלה לבמה, צרחנו את השירים שלו בקולי קולות - גם כאן לגמרי התפלאתי כמה שירים אני מכירה חח אני מתיימרת להיות אחת שלא שומעת מוזיקה ישראלית ו... מוזר חח
היו שם כמה דתיים חמודים שקפצו כמו משוגעים, לקראת הסוף התחלנו לתהות אם הם שיכורים או סתם ממש מקסימים חח בכל אופן זה היה פשוט יפה לראות את זה.
אישית, התרגשתי ממש שכל השורה הראשונה בהופעה של גידי גוב הייתה מלאה בבני נוער, בסביבות 14-18, פחות או יותר.
כשהדתיים הלכו, כל השורה הראשונה התפנתה, ככה שהיה לי מקום להישען על הגדר ולהיות בשורה הראשונה בהופעה של הלהקה השנייה שחיכיתי לה בערב הזה, הדג נחש!
מלא ילדים נדחפו ויצא שאני בשורה הראשונה אבל החברה שהייתה איתי פינתה חצי מהמקום שלה לבנות שהכרנו שם, שפשוט הרגו אותנו מצחוק.
מצידי השני הייתה מעריצה ממש גדולה של הדג נחש, כשהם עלו לבמה היא צרחה בקולי קולות, ולא היה לי בכלל אכפת שהיא קורעת לי את עור התוף כי היא הייתה פשוט מתוקה. אמנם פרחה, אבל ההערצה שלה הקסימה אותי.
היא ידעה את המילים של כל השירים, שרה אותם בשיא ההתלהבות וצעקה... היא עמדה לבכות כשהיא צעקה לשאנן "תעשה לי ילד" והוא ענה לה "אפילו שלושה!"
היא עמדה ביני לבין חברה שלה, כשרק יד אחת על המעקה, סוג של שורה שנייה, אז אני והחברה שלה פינינו לה קצת מקום, בכל זאת, מעריצה מושבעת.
זה היה חמוד כל כך.
בשלב מסוים פיניתי את המקום שלי לחברה שלי והלכתי אחורה, רציתי שגם היא תהנה מהשורה הראשונה - אני התלהבתי מספיק.
אני לא חובבת התקהלויות... קצת קשה לי עם הרבה אנשים בצפיפות גבוהה כל כך... אבל זה היה מדהים.
ההתרגשות, אפילו בהופעות של זמרים שרחוקים מהמוזיקה שאני שומעת בדרך כלל...
זה היה באמת מקסים.
אני באמת חושבת שהחיים שלי לוקחים את המסלול הנכון למעלה... לאט לאט ובזהירות, אבל אני מגיעה לשם.
(אגב, שאנן, הסולן של הדג נחש, לבש חולצה שכתוב עליה "הרשות למלחמה במלחמה בסמים" חחח למרות שאני לא מסכימה עם זה, זה הצחיק אותי לגמרי חח)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
