אני לא אוהבת לאהוב אותו.
זה עושה לי רע.
הוא, מעצם היותו אדם כל כך יפה ונפלא, טוב לי. כיף לי להיות איתו, כיף לי לצחוק איתו, כיף לי ללכת איתו מכות בחדר עריכה כשהוא מחפש את הסרט גמר שלו, כיף לי לראות את החיוך שלו...
מה שעושה לי רע זאת התגובה אחרי שהוא הולך, אחרי שהוא אומר שאין עוד ידידות כמוני, שאני מיוחדת. מה שעושה לי רע זה שאחרי מפגש איתו אני בהיי והוא מצידו? ממשיך בחייו. זאת לא אשמתו בכלל, זה הכל עליי.
מה לא עשיתי בשביל לשכוח ממנו?
אפילו את רשימת החיסרונות בו הצלחתי להפריח לחלוטין.
אני חושבת שהוא מודע לזה שאהבתי אותו במשך ה4 שנים האחרונות לסירוגין, אני די בטוחה שהוא מודע לזה שאני אוהבת אותו עכשיו וזה עושה לי רע, כי אם הוא יודע... הוא צריך להתרחק, הוא צריך להפסיק לספר לי על הבנות שהוא מנשק... הוא צריך להפסיק לבחון את הסיבולת שלי...
אולי הוא יודע שאני אוהבת אותו עכשיו- אבל אין לו מושג כמה אני רוצה להיות במקומן עכשיו, כמה אני רוצה שהוא יחבק אותי בצורה שונה, יחייך אליי בצורה שונה, ידבר אליי בצורה שונה...
אבל יש לו חיוך יפה כשהוא מדבר איתי ואני יכולה לשקוע לו בתוך העיניים- אז אני אתמודד עם זה עוד טיפה... רק עוד קצת.
כי להסתכל עליו, גם אם מרחוק, בעצם עושה לי קצת טוב.
אה, כן, ואחלה קאבר של שני הזמרים שאני הכי אוהבת כרגע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
