Your time will comeתחייכו, בבקשה?
תודה :) |
 כינוי:
בת: 29
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2013
יום טוב :)
אז קמתי בשבע בבוקר במטרה לנסוע לת"א, כדי להיות באוניברסיטה כשהחבר שלי יסיים את הפסיכומטרי.
בבוקר איחלתי לו המון המון הצלחה ודיברתי עם זאת שהוא נסע איתה כדי לוודא שהם לא יצאו מהאוניברסיטה בלי שאדע על זה.
היות ופספסתי את הרכבת של 10:36, כי לוקח זמן להגיע מהבית שלי אל תחנת הרכבת - יצאתי לשם ב11:11, כשמסביבי ים ילדים צורחים וצווחים. קצת שכחתי שזאת תקופת הפסטיגלים ואנשים נוטים להשתמש יותר בתחבורה ציבורית בתקופה הזאת, במקום להיסחב בפקקים.
אז שעה נסיעה עם ילדים צווחים ואישה אחת בחליפה עם חצאית מהודרת שכנראה שכחה לגלח רגליים.
הבוקר התחיל בטראומה קלה.
אבל עליתי לרכבת ומצאתי מושב מול הודית חמודה, שחייכה כששאלתי אם אני יכולה לשבת באחד משלושת המושבים הפנויים. שתינו היינו שקועות באוזניות שלנו, ככה שלא הפרענו אחת לשנייה.
עלו לרכבת עוד ועוד ילדים מעצבנים והורים עוד יותר מעצבנים... והתיישבו לידינו חבורת פרחות שגרמו לי לגלגל את העיניים בכל פעם שהן דיברו ולהגביר את המוזיקה שלי לפול ווליום.
כשהן עברו מקום - התחלף אצלי השיר באייפון ל"one day" של מתיסיהו... מלבד העובדה שהייתי בהופעה שלו בארץ והזמר הזה חשוב לי מאוד, השיר הזה מסמל בשבילי הרבה. נתינה וטוב לב, וכבוד לזולת ועזרה הדדית. בעיקר בגלל הסרטון של life vest - אחת מהן שנשארה עם אחיה במושבים שלהם, כי הם היו יותר מידי, ניסתה להתמודד עם הבכי החמוד שלו, כי הוא רצה לשבת ליד החלון והוא לא הספיק. אז שאלתי אותו אם הוא רוצה להתחלף איתי במקום והוא הנהן, אז ביקשתי ממנו לנגב את הדמעות ולעבור. לא הרמתי את המבט לאחותו, כי לא רציתי לקבל תודה. רציתי שזה יהיה כמו בסרטון ההוא, טובה תמורת טובה. אם מישהו עוזר לך - תעזור לאדם אחר. ההודית שישבה מולי עד אותו רגע חייכה לעצמה.
עוד לפני שהשיר הסתיים, אחותו של הילד הקטן קמה ופינתה מקום לילד אחר, שרצה לשבת קרוב לאמא שלו.
זה היה מקסים בעיניי, בין אם אני גרמתי לזה ובין אם לא.
אח"כ באוניברסיטה, גיליתי שיש איזה חמש כיתות פיזיקה לפחות וכמעט בכל מבנה יש חדר 222. החיים בזבל. נאלצתי לפטרל בכל הקמפוס כדי למצוא את הכיתה שלו, ובסוף כשהוא יצא - התייאשתי וגיליתי לו שאני שם. הוא כל כך התלהב לראות אותי והרים אותי לחיבוק ענק.
הוא אמר שאין שום דבר שהיה משמח אותו יותר משהגעתי. זה גרם לי לאושר כל כך גדול.
הסתובבנו בעזריאלי ואז עברנו לדיזינגוף, ובדרך ראינו מישהי עם חולצה של הטארדיס והוא הבטיח לקנות לי כזאת כי התלהבתי כל כך (אגב, מי שיודע איפה קונים - אני אשמח לדעת. אני מתה לאחת כזאת. היא הייתה כחולה עם ציור כזה של החלונות, הכיתוב של הפוליס בוקס למעלה והריבוע של הpush to open) אז חרשנו את כל דיזינגוף בחיפושים אחרי החולצה, בדקנו בUFO שבדרך כלל יש להם, אבל לא היה :(
בכל אופן, באוטובוס לארלוזורוב, כדי לעלות על אוטובוס הביתה, עמדנו, כי היו כמה מקומות פנויים אבל אנשים מבוגרים עמדו לעלות אז לא הסכמתי להתיישב, למרות שכאבו לי הרגליים כל כך. ואיזה אדם מבוגר חמוד עם עיניים כחולות סימן לי לאחוז בעמוד כדי שלא אפול, וחייך כשמעדתי אבל התייצבתי. חייכתי אליו בחזרה, החזקתי בעמוד ליד המושב שלו ודיברתי עם החבר שלי. אחרי שדיברתי כמה דקות שלמות באנגלית האדם המבוגר שאל אותי אם גרתי בארצות הברית (באנגלית, במבטא אמריקאי כבד) וכשעניתי לא, הוא היה מופתע ושאל מאיפה המבטא. לא ידעתי ממש מה לענות אז צחקתי ואמרתי שהוא הופיע פתאום, הוא גם צחק וסיפר לי שהוא אחד הבוחנים בע"פ של הבגרות באנגלית של 5 יחידות במחוז דן, ותהה אם אני לומדת בת"א. הוא אמר שיש לי אנגלית מצוינת. אחרי שדיברתי עוד קצת עם החבר שלי וקצת לפני שהוא ירד מהאוטובוס הוא אמר שיש לי אישיות מקסימה.
הוחמאתי כל כך.
הגעתי הביתה אחרי שהחבר לא הפסיק לומר לי כמה הוא אוהב אותי ושהוא לא יודע מה הוא היה עושה בלעדיי ועכשיו אני יוצאת לסרט משחקי הרעב, שממש ממש חיכיתי לו.
יום כל כך עמוס וכל כך נהדר. אני מרגישה מאושרת :)
סתם הרגשתי צורך לשתף גם ברגעים הטובים שלי 
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
