Your time will comeתחייכו, בבקשה?
תודה :) |
כינוי:
בת: 29
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
מרץ 2014
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 3/2014
"למה את תמיד מוותרת לאנשים על הדברים שבסופו של דבר יגרמו לך להרגיש טוב?" זה אחד המשפטים העיקריים שאני זוכרת מאתמול. אני לא זוכרת הרבה מאתמול, אני זוכרת את זה במעורפל ממש, אבל היה לי כיף. חגגתי את ה18 שלי כמו שצריך, עם החברים. זה היה ממש טוב, עד שהרגשתי את עצמי מסתובבת מהאלכוהול חחח אולי הייתי צריכה לאכול קצת לפני... בשלב מסוים התיישבתי על הידיד הזה שלי, שיש בנינו משהו, אבל כבר אין, אבל יש. זה מסובך. מאוד. וביקשו מאיתנו להפסיק לשקר ולומר שאין בנינו כלום.. אני זוכרת את עצמי נשענת לו על הכתף ולוחשת לו שנתנשק רק כדי להוריד אותם מהגב שלנו. הוא לא רצה, הוא ידע שאני שיכורה קצת יותר ממנו ושמר עליי, בערך. סיפרתי לחברה של החבר הכי טוב שלו שאני אוהבת אותו, אבל אני חושבת שזה היה פשוט מהאלכוהול... בסביבות 4 עליתי לישון בחדר של אחי הקטן ואמרתי לו לבוא... החלק בין הרגע שאמרתי לו לבוא עד לרגע שהוא בא מחוק לי לחלוטין. "נסיכה... מה אמרת ליובל באוזן?" "שאני אוהבת אותך" נשיקה. "את אוהבת אותי?" "אני לא יודעת" נשיקה. "אמרת לה שאת אוהבת אותי... זה היה באמת או סתם?" "אני חושבת שבאמת" נשיקה. הוא בא לקום... אבל משכתי אותו בחזרה וייבבתי שלא ישאיר אותי לבד... נרדמנו ל... אני אפילו לא יודעת כמה זמן... כשקמנו סידרנו קצת והלכנו... לנסות לישון, בחדר שלי. הוא הלך היום ב11 וחצי בבוקר. והלוואי והוא היה נשאר עוד.
"קרה משהו עם ההוא אתמול?" "הלוואי" "הוא זונה" "לא, אם הוא היה זונה הוא היה עושה משהו בכל מקרה. בגלל שיש לו עקרונות והוא לא רוצה באמת שיהיה בנינו משהו, לא קרה שום דבר" "למה את תמיד מוותרת לאנשים על הדברים שבסופו של דבר יגרמו לך להרגיש טוב? את הורגת אותי. בסוף תמותי עצובה ובודדה רק בגלל שאין לך מספיק אומץ לומר לאנשים שאת אוהבת אותם"
זה לא עניין של אהבה. אין לי את היכולת לשים את עצמי לפני אחרים. אם יהיה להם רע - לי יהיה רע. אם יהיה לי רע ולהם טוב, זה יעבור, כי יהיה להם טוב. למה אנשים לא מבינים את זה?
| |
|