כי נמאס לי לכתוב דברים עצובים, למרות שיש הרבה כאלה.
<- (כל כך מקסים)
יום ראשון
הייתה לנו חנוכת בית, אז כל היום עמדנו על הרגליים במטבח החדש הלבן והיפהפה שלנו והכנו מטעמים. אפילו החמיאו לי על אוזני ההמן שהכנתי!
הכנתי תפו"א וספגטי מוקרמים לגמרי בעצמי ואמא שלי הודתה שזה יותר טוב משלה. גם האחים שלי אמרו. אז אני לא לגמרי גרועה :)
בשלב מסוים סידרנו את השולחן וגילינו שסבתא שלי קנתה צלחות בשני צבעים מחרידים לחלוטין (כתום וירוק, שניהם זוהרים ומפחידים חחח). אחרי שצחקנו עליה שזה מתאים יותר לסעודת האלווין ופחות לפורים אני ואבא הלכנו להחליף את הצבעים של הצלחות והיה לנו מצחיק בדרך לשם :)
המוכר בחנות של החד פעמי זכר שבאתי לקנות מהם את הפרחים שהדבקתי על הזר שלי מפורים וביקש לראות את האיפור שעשיתי בסוף ואת איך שהתחפושת יצאה והחמיא לי ממש.
הדודנית שלי (/אחותי הלא ביולוגית) הדתייה וארוסה התחפשו לשיויון בנטל וזה היה מקסים.
כל המשפחה ציינה שהחדר שלי הוא המקום הכי יפה בבית.
בת דודה שלי כתבה על הדף שהיה לי במכונת כתיבה (אריקה הנסיכה שלי אני מאוהבת במכונת כתיבה שלי וזה לא מוזר) "ירינוש אהובתי, בשבילך השמיים הם הגבול" וזה היה מקסים מצידה.
הרמתי עם אבא שלי שוט של טקילה חחח זה היה מצחיק
יום שני
הלכתי אל האקס בשביל ללמוד למתמטיקה, והוא עשה לי שיחת עידוד שגזלה את כל זמן הלמידה שלי. אבל הוא הסביר לי בסופו של דבר נושא שלא הבנתי. וזה טוב מספיק.
דיברתי עם הידיד הכי טוב שלי... כנראה לשעבר. הוא שלח לי הודעה בלילה, שהוא מתגעגע והכל. מסתבר שהוא היה שיכור ולא זכר את זה בכלל. אבל נפגשנו לאיזה רבע שעה ודיברנו ואמרתי לו שאני שם בשבילו תמיד. אמנם מאז לא דיברנו חוץ מ"יש מחר שיעור ספרות?" אבל לא משנה. לפחות הוא יודע.
יום שלישי
השתחררתי מוקדם, למרות שזה היה בגלל ש*תכינו את עצמכם, התירוץ הכי הזוי בעולם* נתפסו לי שרירי הסרעפת. כן כן, זאת האבחנה של אחות בית הספר. ושל הרופא שלי, שהתקשרתי אליו בוכה שיציל אותי מהכאבים האלה. אבל המחנכת שלי הכינה לי תה ודיברנו קצת, היא אדם נורא נחמד כשהיא רוצה וזה גרם לי לחייך.
סבתא שלי הכינה ספגטי, והוסיפה לזה כמה דברים שהצעתי לה להוסיף וזה היה ממש טעים וזה נתן הרגשה טובה לדעת שלמרות שאני כישלון במטבח יש לי מושג קלוש :)
עשיתי שיחת נפש עם הבוס שלי, הוא מקסים - למרות שהוא גדול ממני באיזה 5 שנים.
קיבלתי מכתב מענף העתודה של צה"ל - מועמדותי אושרה ואני יכולה להירשם לאוניברסיטאות. מפה לשם, אני רשומה לאוניברסיטה העברית כמועמדת לצמרת ולרפואת שיניים.
אמנם פספסתי באותו יום חזרה של השירה למסיבת סיום אבל גיליתי שקיבלתי תפקיד גדול במשחק שכולל גם קטע סולו ממש טוב בהצגה (הבית הראשון של השיר "שלווה")
אמא אמרה שהיא גאה בי על מי שאני, ושאם אני אהיה מאושרת זה יהפוך גם אותה למאושרת וההצלחה שלי זה כל מה שחשוב לה.
יום רביעי
חיפשתי מחליפה למשמרת שהייתה אמורה להיות לי בגרג, כי מסתבר שהבטחתי לשכנה שלי שאני אעשה בייביסיטר לבנות שלה בערב ולא זכרתי את זה, אבל אז הודיעו שאין צורך שאגיע, מה שהוריד לי מעמסה רצינית מהלב.
הבנות נרדמו ממש מהר, ואמרו לי שהן אוהבות אותי מאוד. זה נתן לי הרגשה ממש ממש טובה.
בסופו של דבר, הרווחתי באותו יום 180 שקל כי היא הביאה לי גם על הפעם הקודמת.
נרדמתי ב23:40! מה שלא קרה לי כבר בערך חודש! שלחתי עדכון על זה לידיד (זה שכתב שאני פיה, אם מישהו קורא את הפוסטים שלי וזוכר שכתבתי על זה חח) על זה והוא החזיק לי אצבעות שאני אשן כמו שצריך.
היום - יום חמישי
קיבלתי מאה במתכונת בע"פ באנגלית, שזה לא היה כל כך מפתיע, כי האנגלית שלי כמעט כמו שפת אם, אבל זה בכל זאת היה כיף לחלוטין כי הייתי לחוצה ממש והתבלבלו לי המילים בהתחלה חח זה קורה לי כשאני לחוצה.
היה לי מצחיק בבוקר, כי כשחיכינו לעשות את המתכונת הכנתי את עבודת ההגשה שהייתי אמורה להגיש ביום שלישי שעבר (אופס?) אז ישבתי על כיסא במסדרון עם המחברת והספר עליי... ואז ידיד שלי שאל למה אני לא משתמשת בכיסא כשולחן, אז עשיתי את זה ואז פחדתי שהג'ינס הבהיר שלי יתלכלך אז התיישבתי כזה על הרגל והיא נרדמה לי חחח אז הוא העלה את ההצעה הגאונית של להביא שולחן למסדרון ואני כמו גאונה התיישבתי על השולחן והנחתי את הספרים על הכיסא חח זה היה מטומטם ומצחיק.
הידיד שסיפרתי לו שאני הולכת לישון מוקדם שלח לי אסאמאס ושאל איך ישנתי, ואמר שהוא הכי מאושר בעולם שהצלחתי לישון ושאין מספיק מילים שיתארו כמה זה שימח אותו.
התחרפנו קצת במתמטיקה חחח זה היה כיף ומצחיק, למרות שהייתי עייפה וכאב לי הראש.
התיישבתי סוף סוף על הספרים של הפסיכומטרי. מזל טוב לי חח
למרות שהתבטלה לי המשמרת של גרג גם היום (
) ישבתי לאכול עם המשפחה שלי, ועשיתי צמה ממש יפה (בשביל העבודה האמת, ניסיתי להרגיש קצת יפה) אז כבר עשיתי לעצמי בוק מצחיק של סלפיז שאף אחד חוץ מאח שלי בחיים לא יראה חח
היה לייב של אד שירן בMTV וזה עשה לי טוב על הלב. אני אוהבת את אד שירן.
זהו. חפרתי מספיק.
מחר אני נוסעת לסופ"ש בעפרה, וזה אומר שאני גם אשמור את השבת הזאת, של האירוסין של הדודנית שלי. התגעגעתי אליה כל כך, למרות שראיתי אותה ביום ראשון.
עכשיו זהו באמת, יהיה כיף :)
[הולי פנקייקס (כי קראפ מזכיר לי קראפ צרפתי וקראפ צרפתי מזכיר לי פנקייקס), לקח לי חצי שעה לכתוב את כל זה חח]
די די הנה אני משחררת אתכם.
ביוש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
