 כינוי:
בת: 29
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 3/2014
לכבוד: שר החינוך, הרב שי פירון
שלום לך,
קוראים לי ירין, ואני בכיתה י"ב.
בעוד שלושה חודשים אני מסיימת ללמוד במסגרת מערכת החינוך, סוגרת שתיים עשרה שנים של שגרה יומיומית, של מסגרת, של סביבה מוכרת.
עכשיו, כמה מילים לי אלייך, כבוד השר.
אני רוצה לספר לך על החוויה שלי ממערכת החינוך שלנו, אדוני, כדי שאתה, בתור שר חינוך טרי יחסית, תלמד היכן לשים דגשים לשינויים בעתיד.
אם לומר את האמת, אני מתביישת שאני חלק ממערכת החינוך במדינת ישראל.
במשך שתיים עשרה שנים, מתוכן שש בהן הייתי באמת מודעת להתרחשות, לא קיבלתי כלום; שום ערך מוסף מלבד המרדף אחרי ציונים, שום יחס אישי, שום מקום להביע את דעתי ואת עמדתי, לומר מה הצרכים שלי, מה אני רוצה או מרגישה.
אני חייבת לומר לך, חייבת לפרוש את האמת - אתם מנסים להכניס אותנו אל תוך קובייה קטנה של ציונים, אל תוך ריבוע של שיעבוד לקיבעון מסוים. אני לא רוצה את זה. אני באמת אומרת, אני מרגישה כמו צעצוע פגום שהורד מפס הייצור.
שלא תבין לא נכון, חלילה, אני זכאית לתעודת בגרות, לאחת טובה אפילו. אבל אני מרגישה ככה כי אני לא מתאימה לתוך הריבוע הקטן והחולני הזה.
בכיתה י', כשהתבקשנו לבחור את המגמות בהן נלמד, בחרתי ביולוגיה וכימיה. כי אלה מקצועות שהיו לי בהם ציונים גבוהים, כמו שציפיתם מאיתנו, וכי אלה מקצועות שבאמת ובתמים אהבתי. אבל מכונת הציונים שלנו, לא הייתה מוכנה לאפשר לי להרחיב את שני המקצועות האהובים עליי, ודרשה ממני להרחיב פיזיקה; מקצוע שמעולם לא הבנתי, לא הסתדרתי איתו ולא אהבתי.
אני מבינה את דרישות המערכת, שלפעמים לפתוח שתי קבוצות של מגמה מסוימת לא מסתדר, ולכן נדרשים לבחור מקצוע אחר -מבינה לחלוטין. אבל למה להכריח תלמידה, לבחור בכפייה מקצוע כל כך קשה ומסובך, שידוע בתור מקצוע שקשה להתחבר אליו ובכך להכשיל אותה אוטומטית?
והשבוע, שלושה חודשים לפני סיום הלימודים, המחנכת שלי באה ואמרה לי שהם "עשו איתי טעות" והיו צריכים לאפשר לי להרחיב מקצוע אחר.
אני אוהבת את הדרך של מערכת החינוך שלנו, כבוד השר, להבין את הטעות בדילאי של שלוש שנים. זה גדול.
אין בכוונתי להמשיך להיות צינית, ואני מתנצלת מראש על השורה מעל, אבל אלה דברים שחייבים להגיע לידיעתך.
למזלי הרב התברכתי באוטודידקטיות, ואני יכולה ללמוד לבד. מהסיבה הזאת, וזאת בלבד, אני נמצאת על מאה בחמש יחידות אנגלית, ועל שבעים בחמש יחידות מתמטיקה. אם כי מתמטיקה זה אחרי עבודה רבה, שהרבה היו שותפים לסבל שלי.
תן לי לספר לך עוד משהו, על התנהלות בית הספר מול התלמידים שלו הפעם.
במסעדות נוהגים לומר ש"הלקוח תמיד צודק", מעניין אותי אם התנהלות בית הספר שונה מזו בגלל שאנחנו עדיין ילדים, בגלל ש"ילדים נוטים לשקר" או תירוץ כזה או אחר. העימותים שהגעתי אליהם מול המורים שלי מאז כיתה ז', אינסופיים.
אני חייבת לציין, שאני תלמידה טובה.
אני לא מפריעה, אני לא מרעישה. לפעמים מדברת, כן, ולא תמיד יש לי את מלוא הריכוז אז אני יושבת בשקט ומקשקשת במחברת ומקשיבה בחצי אוזן למורה. אני מודה לחלוטין.
אבל כשאני שואלת שאלה, שאלה שהיא לא תמיד קשורה במאה אחוז לחומר הלימודי כרגע, אבל כן קשורה למקצוע ולנושא עצמו, כשזאת שאלה שנוגעת להרחבה, ולא רק למבחן, אני נתקלת, לא פעם ולא פעמיים בתשובה "זה לא לבגרות, אז אני לא יכולה לענות".
ואני תוהה, אז מה אם זה לא לבגרות? סיימתי עד עכשיו שישה מקצועות בערך, ואם מישהו ישאל אותי מה אני זוכרת ממה שהיה לי בבגרות אני אענה בביטחון מלא "כלום!".
אני מאמינה ששמעת פעם את השאלות שתלמידים שואלים אחרי הבגרויות שהם עושים "מה זה אזרחות?", "מה זה היסטוריה?", "מה זה תנ"ך?", זה לא מעלה לך נורית אזהרה בראש?
אני תמיד שאלתי את עצמי למה תלמידים לא באמת זוכרים מה הם למדו כל כך הרבה זמן לבגרות, ועכשיו אני סוף סוף יודעת; כי אף אחד לא מלמד אותם את מה שהם רוצים לדעת. אף אחד לא טורח לשאול אותם מה הם היו רוצים ללמוד, אילו סיפורים הם היו רוצים לשמוע.
לדוגמא, בספרות, אני באופן אישי, הייתי שמחה ללמוד על התפסן בשדה השיפון! וזה חלק מהחומר לבגרות בחלק מבתי הספר, אבל אצלנו החליטו שלא ללמד, הצוות החליט שלא ללמד. החליטו ללמד סיפור שקשור ליהדות, עוד פעם. עוד סיפור שמדבר על יהדות והתבוללות, עוד שיר שמדבר על הקשר לארץ ישראל, עוד דברים שלא באמת מדברים על החיים.
אני מציעה לך לעשות סקר קצר, אדוני, לשאול את התלמידים שלומדים בתיכון, מה הם היו רוצים ללמוד, איזה מקצוע, או אפילו איזה שירים או סיפורים בספרות, על איזו מלחמה בהיסטוריה, משהו שהם לא יודעים והיו רוצים לדעת, חומר העשרה, דברים חשובים... אתה לא תאמין לאיזה מסקנות תגיע.
ועוד משהו, עוד כמה דברים אחרונים כבוד השר, אני מבטיחה.
בית הספר נועד במידה מסוימת להכין אותנו לחיינו הבוגרים, אני צודקת?
אז מדוע מעולם לא היה לי שיעור על משכנתא? או פתיחת חשבון בנק? הסברים על מה עושים כשהולכים לקלפי, או מה אומרים בריאיון עבודה?
הייתי רוצה לדעת את כל הדברים האלה, כי ההורים לא תמיד יודעים להסביר... ואז מה אם זה לא לבגרות... זה לחיים, זה יותר חשוב.
ודבר אחרון, באמת אחרון, כי נדמה לי שכבר הלאיתי אותך יותר מידי; אני רק בכיתה י"ב וכבר הספקתי לעשות פסיכומטרי, ואני עומדת בפני אחד נוסף.
אני מבינה שיש את הרפורמה החדשה, אך היא לא נוגעת אליי. ואני לא מבינה למה.
הפסיכומטרי, את מה הוא בא לבדוק?
כמה מהירה הדרך שלי ליישם שיטות שלמדתי לתחמן את המערכת? איך אני עובדת בלחץ לא אנושי של 20 שניות לשאלה, 30 שניות לשאלה, דקה לשאלה?
והמרדף התמידי הזה, אחרי הציון. להיות הכי טוב, הכי גבוה. להציב רף של 650 או 740 או 800, לחרוש כל כך עמוק בתנאים כל כך לא אנושיים בשביל לעסוק במקצועות הכי אנושיים שקיימים?
אני באמת לא מבינה את זה.
אבל אולי זה בגלל שאני עדיין ילדה, נכון? זה מה שאתם נוטים לומר?
אני לא מתיימרת להבין יותר ממך, ואני מאמינה שלהכל יש שיקולים מאוד הגיוניים.
אבל אני לא מרגישה שקיבלתי משהו ממערכת החינוך, ואני חושבת שיש כאן כשל רציני, כי אם תלמיד אחד קם ואומר את זה, זה אומר שהיו עוד כמה שהסתתרו בצללים והתביישו או פחדו.
תחשוב על זה.
אני מקווה שמשהו במכתב שלי נגע בך.
בתודה מראש,
ירין, התלמידה שלמרות הכל, תגיע לחלומות הגדולים שלה, ולא בזכות מערכת החינוך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
