היום זה התחיל ומחר זה יגמר.
ההכרה שמגיע לי משהו טוב יותר מהכאב התמידי שאנשים גורמים לי - מגיע לי להיות מאושרת, מגיע לי לחייך בלי תנאים. מגיע לי שהאנשים בחיים שלי, ירצו לגרום לי להיות מאושרת, ולא יחפשו איפה להפיל אותי.
אז כן, אני מתכוונת לעשות כמה צעדים;
קודם כל, לחלק את המתנות שקניתי לאנשים בלונדון, אני לא יכולה להשאיר אצלי את הדברים האלה, כי הם מיועדים לאנשים שלא מגיע להם לקבל ממני שום דבר יותר, ואני רוצה להיפטר מזה קודם כל, לסגור מול עצמי את העובדה שממני, הם לא מקבלים יותר שום דבר.
דבר שני, לנתק את הקשר עם הידיד הכי טוב לשעבר. זוכרים את המכתב שכתבתי לו לפני כמה פוסטים? אז זהו, שלא. אני כבר לא מתכוונת לשום מילה. החיים שלי טובים יותר בלעדיו, ואם הוא אדם כזה שפועל על פי הגחמות שלו, ובוחר להעיף אנשים מהחיים כי פשוט "לא היה בא לו עליהם" אז לי לא בא עליו.
מה עוד...
לרדת לארבע יחידות מתמטיקה, כי הבנתי מול עצמי שזאת התעללות, מה שאני עוברת שם. ההפרש בין ארבע לחמש כל כך גדול בחומר הלימודי וההפרש בבונוס שמקבלים באוניברסיטה הוא בסך הכל חמש נקודות, אז למה לא לקבל 80+ בארבע במקום 20- בחמש?
להתחיל לבדוק על המלגות שאוניברסיטאות כמו קיימבריג' ואוקספורד מעניקות לתלמידי חוץ ואשרת סטודנט וכל זה, סתם ליתר ביטחון, לאחרי הצבא. אגב, אם מישהו קורא את הפוסט הזה ומכיר סטודנטים ישראליים שלומדים בחו"ל בכלל, ובאנגליה בפרט, אני יותר מאשמח אם יתאפשר לי לדבר איתם ולשאול שאלות.
משימות לימים הקרובים:
1. ללכת לרופא שלי יום חמישי בצהריים, לבקש ממנו לחתום לי שוב על הטופס הירוק ולגשת לתיאוריה.
2. לגשת לתיאוריה (תודו שלא ציפיתם שזה יהיה הסעיף השני)
3. לקנות ספר כלשהו של ארבע יחידות שמקיף את החומר (למישהו יש המלצות? למריאן רוזנפלד יש ספר לארבע יחידות גם?)
4. לסיים את העבודה בביולוגיה, די נמאס לי.
5. ללכת לקחת את הכסף שלי, כי קיבלתי כסף רק על משמרת אחת ואני עובדת שם כבר איזה חודשיים.
5. נראה לי שאני אתפטר ואלך לעבוד במקום אחר, היחס שם לעובדים קקה.
נינה,
שלאורך כל היום הייתה עצבנית כי הברזל של החזייה שלה יצא ויצר לה חריטות נפלאות על כל בית החזה, והיא לא באמת מבינה איך היא החזיקה בלב לאורך כל היום את כל הקללות שהופנו לאמאמא של ההונגרייה שמכרה לה את החזייה הזאת בבודפשט לפני עשרה חודשים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
