יש לי הרגשה מוזרה כזאת בלב. משהו שלא היה לי... אף פעם בערך? אני לא אשתחצן או משהו, אני לא אגיד שרודפים אחריי ותמיד יש סביבי עדר של בחורים, כי זה ממש לא נכון. אבל תמיד היה לי איזה אחד שכרוך אחריי, או לא מפסיק לנסות להתחיל איתי. ועכשיו? עכשיו אין כלום. ריק, מת. והאמת, שדווקא עכשיו אני רוצה משהו. לא משחק, לא צחוקים, משהו רציני. עם מישהו רציני. משהו שאני אוכל לקרוא לו אהבה. כי אני מתחילה להרגיש שאני מסוגלת להעניק אותה, ומסוגלת לקבל אותה מאנשים, כמו שהתחלתי לקבל אותה מעצמי. אני לומדת להעריך את עצמי, ויודעת בדיוק איזה יחס מגיע לי לקבל מאחרים... מי שלא עומד בסף, יוצא מהחיים. אני בשלב שאני מסוגלת להרשות לעצמי לנפות את האנשים האלה. כי אני בין מצבים - בין בית ספר לצבא, בין החולי שהיה בעבר לבריאות שיש עכשיו ושעתידה לבוא... זה מאפשר לי לנקות את החיים שלי על הצד הטוב ביותר. אבל... חסר לי. זה פשוט חסר. אני יודעת שאנשים כמו הידיד לשעבר ההוא לא מגיע לי לשמור, כי זה רק יגרום לי לסבל... ואני יודעת שלעובדה שיש אנשים ספציפיים שקיבלו את התואר "האקסים שלי" יש סיבה... אבל בא לי משהו טוב יותר. אני מוכנה למשהו טוב יותר. דווקא כשאני מוכנה שום דבר לא מגיע? אוף.
בת דודה שלי התחתנה, ביום חמישי. היא גדולה ממני בשנתיים והיא מצאה את אהבת חיה. אני לא מבקשת להתחתן, אני באמת לא רוצה להתחתן, במיוחד לא עכשיו, במיוחד לא לפני שאני אלמד רפואה, אבל מינימום... לא יודעת.. משהו? אפילו אמא שלי אמרה, שהיא מתה שיהיה לי חבר, מישהו רציני, שיבוא אלינו הביתה ושידע להתנהג אליי... ובת הדודה שהתחתנה בירכה אותי שכל הבנים שמסתובבים סביבי יבינו כמה אני שווה. אוף.
your time will come, imagine dragons? are you sure?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
