וואו. לא חשבתי שאני אתרגש כל כך מלחזור הביתה.
אני כרגע נמצאת במכין לוחמות, שזה שלב אחד לפני תחילת הטירונות שלי, כדי... פחות או יותר, להכין אותנו לטירונות קרבית.
וואו.
אני האדם הכי מורעל ורבאקיסט שקיים, באמת. אין יותר מורעלת ממני. אבל זה היה שבוע קשה.
אני לא יודעת איך אני אשרוד עוד שלושה וחצי חודשים כאלה.
אני בטוחה שאני אשרוד, אני פשוט לא יודעת איך.
זה מטורף... זה קשה... זה מדהים.
מרגש ומטורף בו זמנית.
פסיכי לחלוטין ומצחיק כל כך.
אני מניחה שחלק ענק מהעניין הוא החברה שאני נמצאת בה. למזלי נפלתי על אחלה בנות.
בכיס שלי תמיד יש לי את הדיסקית של אבא שלי. הוא מה שמחזיק אותי כמעט בכל דקה כשאני רחוקה מהבית.
הוא והמחשבות על אמא שלי.
ועכשיו יותר מתמיד, אני גאה לחלוטין להיות חלק ממערך הלוחמה של צה"ל...
תתפללו בשבילי שאני אצליח להגיע לגדוד קדם עם החברות שלי פליזפליזפליז.
ובשביל אדם שהוא כמו אח בשבילי שנמצא כרגע בעזה.
אתה איתי בלב, בכל מקום שאני הולכת, נשבעת לך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
