אז התחלתי להתאפס על המקום החדש שלי.
עברנו לזיקים, לבסיס האם שלנו.
הפלוגה שלי היא אחד המקומות היותר יפים שראיתי *~* אני די מאוהבת בה.
היה לנו עכשיו שבוע שלם של סד"ח, סדרות חינוך. כדי להירגע אחרי שבועיים שלמים של שטח.
שטח זה זבל. אני שונאת שטח.
השיער שלי נראה כל כך נוראי בשטח שפשוט בא לי לבכות :(
כמה נשי מצידי.
ביום ראשון מתחילים שבוע מקצועות, ואני קשרית סמל כנראה.
זה עושה לי טוב על הלב.
כי זה אומר שהסמל שלי ממש אוהב אותי ומעריך אותי.
זה הדדי לחלוטין, הוא האדם היחיד מהסגל שאני אעשה כל מה שהוא יגיד לי, גם אם זאת תהיה פקודה לא חוקית.
מה שכן, יש איזה בחור אחד. נדמה לי שכבר כתבתי עליו.
שהוא בול הטעם שלי.
הבעיה היא... טוב, היא שהוא בול הטעם שלי.
אני חייבת להפסיק להתחבר לאנשים שהם בול הטעם שלי, כי בסופו של דבר הם רק פוגעים בי.
היינו ביד ושם, סיפרתי כל כך הרבה בדיחות שחורות שגרמו לו לומר "זהו, אני יוצא מכאן עם שבת. נשבע" חחחח
וואי, ותקעתי לידו גרפס בטעות, לפני יומיים. הבנאדם נכנס להלם חחחח
"זהו, זהו, מה שהיה בנינו - נגמר!"
חחחח
יש בנים שצריכים לקלוט שגם בנות תוקעות גרפסים ומפליצות ומחרבנות ושות'.
עזבו את זה שצחקתי מזה כמו פסיכית, צחקתי במשך 10 דקות כמעט והוא לא הצליח להבין איך זה לא מביך אותי.
היה בעייתי לומר לו "כי למדתי להיות שלמה עם עצמי ועם המוזרות שלי. יגיע גם אלייך, אל תדאג"
שבוע שעבר רבנו, ריב קטן כזה. אבל כשחזרנו לדבר הוא אמר לי "אני מדבר איתך על זה כי אני אוהב אותך" - בקטע ידידותי מן הסתם, אבל זה החזיר אותי אחורה קצת.
קשה לי לשמוע את המילים האלה. עדיין, למרות ההשלמה שלי עם עצמי, למרות ההתבגרות.
הוא גם הבטיח משהו וביקשתי ממנו לא להבטיח.
אלה עדיין הנקודות החלשות שלי.
הבטחות ואהבה.
טוב נו, נקודות לשיפור.
נינה,
שעלתה 4 קילו.
4.
זה הזוי.
התגייסתי על משקל גבולי, היום אני שוקלת 4 קילו יותר. לא אמורים לרדת במשקל בטירונות קרבית?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
