אני חושבת, בכל אופן.
בלי לפתוח פה לשטן.
דיברתי עם כמה אנשים והבנתי כמה דברים שידעתי בעבר אבל כנראה שנבלעו אי שם בנבכי המוח המוזר שלי.
***
נינסק, תזכרי בבקשה שהחלום שלך הוא לא לטוס לרומניה ללמוד רפואה, תזכרי בבקשה שהחלום שלך הוא לא להיות רופאה, תזכרי בבקשה שהחלום שלך הוא לא לנתח אנשים.
תזכרי בבקשה שהחלום שלך מאז ומתמיד זה להציל חיים, לעשות הכל בשביל להביא עוד טיפת אור לעולם, להציל כמה שיותר אנשים, ולא רק "לפחות אחד".
תזכרי בבקשה שהחלום שלך זה לתת מעצמך, כמה שאפשר, לא משנה מה זה ידרוש.
בדרך כלל זה לא דורש הרבה; להתנדב במדא, להגיד שלום ונסיעה טובה לנהג האוטובוס, לחייך הרבה... אבל הפעם זה דורש המון.
הפעם זה דורש ממך לוותר על המשפחה שלך לשש שנים, זה דורש ממך לוותר על החברים שלך ועל האנשים שלמדת לאהוב כל כך, זה דורש ממך להניח לגעגוע אל אהבת חייך, כי אם הוא לא מבין את הקושי ואת כמות הכאב שזה דורש ממך לסבול, את חייבת לוותר. ואם האהבה חזקה מספיק, אתם תהיו ביחד, במוקדם או במאוחר, והוא באמת יהיה בעלך והאבא של הילדים שלך כמו שאת כל כך רוצה.
והכי חשוב, יפה קטנה, תזכרי מה מגיע לך. תזכרי שאת קסם. תמיד היית.
אהובה קטנה, את כל כך חזקה.
את קטנה וחזקה, כמו שתמיד אמרו עלייך.
תמשיכי להאמין בעצמך, תמשיכי להפיץ את האור שלך, תמשיכי להיות חזקה.
את יכולה.
אני יודעת שאני יכולה.
אני רק צריכה להאמין.
***
נינסק זה הכינוי הכי מכוער שהמציאו לי ובאותה מידה גם הכינוי האהוב עליי בעולם הזה. כי הוא שייך לאדם אחד ומיוחד.
אני מכורה אלייך, ואני ממש מרגישה פיזית בגמילה חח
אני חווה התפרצויות עצבים ופרצי בכי, התמוטטויות רגשיות, כאבי ראש, חולשה פיזית ומה לא.
21 יום זה הזמן שדרוש לגוף להיגמל מהרגל.
בעוד שבוע בדיוק יעבור 21 ימים מהרגע שדיברנו לאחרונה.
אני לא חושבת שזה יגמר בעוד שבוע,
אני לא חושבת שזה יגמר אף פעם,
אני רק מקווה שאם זה ממשיך באותו כיוון, לפחות שיהיה קל יותר ללכת לישון בלי השיחות איתך.
כי כרגע אני עייפה בטירוף וערה לגמרי.
הלוואי וזה יהיה קל יותר.
אבל היום היה בסדר, באופן יחסי.
נקווה שגם מחר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
