לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Your time will come

תחייכו, בבקשה? תודה :)

Avatarכינוי: 

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2023    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

עצוב.


איך אנשים יודעים למצוא את הרגע לספר לי על הצרות שלהם בדיוק כשיש לי מוזה כוסעמק. 

ויש זוג גורי חתולים שהוצאתי היום ממכסה המנוע של האוטו של אמא שלי ולא מפסיקים ליילל. 
כואב לי הלב עליהם.

 



 

הם נראים בול ככה והיו מכווצים ביחד אחרי שהוצאתי אותם משם... 
עצובלי.
או שאני סתם מחפשת סיבות להיות עצובה...  

נכתב על ידי , 20/8/2012 01:55   בקטגוריות חתולים, אהבה, אכפתיות, בדידות, דימיון, הכרות, חבר, כאב, קסם, עצב, כתיבה, תסכול  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של YariNina :) ב-20/8/2012 15:47
 



אני שונאת מחסומי כתיבה!!!!!!!!


מכירים את זה? את הדבר המעצבן הזה? 

אני רוצה לכתוב, אני רוצה להמשיך את הסיפור הזה המדהים שלא נגעתי בו מעל לחצי שנה מלבד חצאי קטעים. 

אני כל כך פאקינג רוצהההההההההה!!

אבל זה עומד שם, כמו קיר! פשוט מחסום מחורבן ושחור!!

שאי אפשר לגעת במקלדת ולהוציא משהו הגיוני, אי אפשר!!

 

אני כל כך מאוכזבת מעצמי לאחרונה. 

 



זה תקף גם לכתיבה ><

נכתב על ידי , 10/8/2012 15:38   בקטגוריות כתיבה, תסכול  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פרפר. ב-10/8/2012 17:43
 



שיחות ערב בין אני ועצמי.


תחייכי, בבקשה?

כואב לי. 
תשמחי, בבקשה?

לא יכולה.

תעצמי עיניים.
לתמיד? חח
לרגע אחד, אל תתחכמי. תדמייני רגע...
אני מדמיינת תמיד
נו, תדמייני שיש את השמש, והיא מחממת אותך.
היא לא יכולה, היא שורפת אותי.
אז שימי קרם הגנה
זה בבית
נו!
שנייה, יש לך מזל שאני תמיד סוחבת את זה איתי בקיץ
יש לך בדיחות טובות לפעמים?
תלוי במצב רוח
תדמייני שהכל טוב
חבל שזה נשאר בגדר דמיון
את רוצה מכות?
אפשרי...
תמצאי את הנקודה הטובה הזאת.
היא משחקת איתי מחבואים
אז תהיי סופרת טובה ותמצאי אותה.
אני לא רוצה להיות זאת שבורחת ממנה.
לבנתיים זה מה שאת עושה
די כבר!
זה מה שאני אומרת לך כל הזמן!!

נו, מצאתי. מה עכשיו?
מה את רואה?
עולם של פנדות!

חח אני שמחה

אבל זה לעולם לא יקרה... פנדות הן יצורים אכזריים.

אבל הם נראים כל כך מתוקים!

מטעה, אני יודעת.

ממי נפגעת?

אני משתדלת שלא.

שלא להיפגע?

שלא לדבר על זה. 

למה?

כי אז אני אתחיל לבכות. שוב.

אז תשלטי בזה.
את מכירה את הנקודה הזאת שבה את מתחילה להיות אדישה לדברים?

כן, ברור.
אני לא רוצה להגיע לשם, אז אני בוכה.

זה טוב?

זה עדיף.
 


 



 


איש מסכן :( 


 

עריכה: 
טפיייייי עליייךךךך ילד קקקהההה 
לא שווה יחס של אף אחד בעולם הזה. 
במיוחד לא שלי. 
במיוחד לא שלה. 
אני מרחמת. 
כן. על שניכם. 
פתטי. 

נכתב על ידי , 2/6/2012 23:01   בקטגוריות שיחה עם עצמי, שיחות, קסם, פחד, עייפות, נפש, כתיבה, בדידות, בכי, געגועים, הרגשה, חברה אמיתית, חברות, חיוך, חלומות, דימיון  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של "בין יאוש לתקווה" - בלוג כתיבה ב-9/6/2012 13:27
 




דפים:  
13,151
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפנדה לנצח אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פנדה לנצח ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)