בשבוע החולף הרגשתי הרבה דברים... נתתי לאנשים להיכנס מהלב שלי ונתתי לאנשים לצאת ממנו..
עשיתי דברים שלא חלמתי לעשות, כאלה שאני יודעת שהייתי מתחרטת עליהם בסיטואציה אחרת.
אבל יודעים מה?
במשך פאקינג 16 וחצי שנים חייתי בתור הילדה הטובה.
במשך פאקינג 16 וחצי שנים חייכתי ועשיתי מה שכולם רצו.
אז כן, עשיתי דברים כמו להתנשק עם מישהו שפגשתי ביום קודם ולהתנשק עם חברה טובה צרפתית.
וכן, שתיתי ואן גוך.
וכן, יצאתי למסיבת יאכטה ורקדתי כמו אחת שנותנת אחושרמוטה. כן, נו.. שרמוטה.
וכן!! פאקינג נישקתי בנאדם שתי שניות אחרי שהוא עישן סיגריה מול הפנים שלי.
והדבר היחיד שמעניין אותי זה התהייה למה הוא מעשן פרלמנט והחבר הכי טוב שלו מעשן מלבורו ומה הפאקינג הבדל בין שניהם.
אפילו העובדה שהוא לא מתקשר אליי לא ממש מעניינת אותי...
או מסמס...
והחבר הכי טוב שלו מסנן אותי.
הו וול.
הבנתי גם שאני בנאדם של בדידות...
לא רע לי איתה... למען האמת, די כיף לי עם זה.
אני נהנית מלהיות לבד חח
אני מוצאת סיפוק בלשבת לבד ולחשוב, או לא ליצור קשר עם אנשים.
פשוט נוח לי ככה...
אני מעדיפה לשבת לבד מול הטלוויזיה או המחשב מאשר לצאת עם חברות לסרט או למסיבה.
ככה אני...
אנשים כנראה לא מרוצים מזה...
הו וול.

זה היה חיוך מאוהב, חיוך של זוגות, חיוך של אהבה.
זאת הייתה נשיקה שמראה לך מה זה לנשק, מה זה להראות לכל העולם.
זה היה חיבוק מפנק, רך ועדין וביחד עם זאת כל כך חזק, כזה שאומר "אל תעזבי
אותי".
זאת הייתה סצנה נורא מרגשת.
זה היה פופקורן די טעים.
אורות.
חוזרים למציאות.

להיות שונה זה כיף :)
ובקשה אחת קטנה, אם עברתם בבלוג שלי, קראתם משהו; קטע שכתבתי, רגש שהבעתי... אני אשמח אם תגיבו את דעתכם.
אני תמיד פתוחה לשמוע דעות של אנשים לגבי המחשבות שלי, זה מסקרן אותי...
והיות ואין לי כסף לפסיכולוג, אני בהחלט אשמח שתהוו תחליף :)
♥
עריכה: 1:25 - סטוצים... זה ממכר?