Your time will come

תנו לי לספר לכם משהו קטן על עצמי:
מאז שהייתי קטנה, נורא מצטערת בפני הירושלמים שכאן, מעולם לא ממש סבלתי את עיר הבירה שלנו. 

מאז שהייתי קטנה כשהיו אומרים לי שנוסעים לירושלים רק חיפשתי דרכים להתחמק.

המקום היהודי היחיד שאהבתי לבקר בו בתחומי ירושלים היה הכותל, כל השאר היו כנסיות למיניהן שהמבנה שלהן פשוט הדהים אותי. 
מעבר לזה?
נאדה! גורנישט! כלום. פשוט, כלום.

אבל עם זאת, כל ביקור בכותל המערבי שלנו, של בית המקדש שהיה ונחרב, מחבר אותי קצת יותר אל המסורת היהודית ואל התחושות והחוויות מימי קדם, מהימים שבאמת היה בית מקדש ואנשים באמת היו עולים לשם ובאמת מתפללים ובאמת מקריבים קורבנות ומעלים עולות.

כן, יש לי זיקה מיוחדת להיסטוריה חח 

בכל מקרה, אמא שלי סיפרה לי היום - כאשר היא חזרה מוקדם הביתה באופן די מפתיע (סביבות 3 ככה... מאווד חשוד) שהיא נוסעת לירושלים, לערב סליחות עם כל החברות שלה מהעבודה. 
"אני מקנאה בך בטירוף, תבקשי בשבילי משהו"
"את רוצה לבוא? יאללה, תתארגני - יש לך 10 דקות"
עם מבט מופתע על הפנים ואושר מטורף; התקלחתי, התלבשתי, בחרתי בגדים, מעיל, מגפונים, עגילים ותיק ותוך עשר דקות באמת כבר היינו בדרך החוצה. ההגעה לירושלים התחילה בעמק רפאים, שלמען האמת, שמעתי הרבה על הרחוב עצמו, אבל מעולם לא ביקרתי בו לפני זה. 
ישבנו במסעדה מקסימה שהייתה בנויה בסגנון ירושלמי לחלוטין והשרתה רוגע מטורף.
יצאנו החוצה מהמסעדה, שעה אחרי שהיינו אמורות לצאת ולהגיע לחיזיון אור קולי במגדל דוד ופשוט הסתכלתי סביבי, לא נרגעת מהריחות ומהאנשים שיש שם, בחלק הקטן הזה, ברחוב בילוי ומזון בדרום ירושלים, חלק קטן מירושלים שעדיין לא ראיתי.

שעה של סיבוב ממילא ששבתה אותי לחלוטין וצילום של בערך שתי שמלות שאין מצב שאני לא קונה בעיר שלי, הלכנו לחיזיון האור קולי. 
אני וזאת שישבה מימיני לא הצלחנו למצמץ כדי לא לפספס אף פרט - כשהופיעה ספרייה בגודל היסטרי על אבני מגדל דוד אני חושבת שכל מי שהיה נוכח במקום שמע אותי צועקת "אמא! אני רוצה כזה בבית!!" 

(התמונה נלקחה מתוך האתר של מגדל דוד- המוזיאון לתולדות ירושלים)

מיד אחרי החיזיון האור קולי, כמובן, כולם רוצים להגיע לכותל.

המדריך ההזוי שאמא שלי מצאה הוביל אותנו בערך בכל ירושלים, חוץ מאל הכותל.

הכל היה חסום בידי כוחות מג"ב (החתיכיים במיוחד, אבל זאת לא הנקודה) שלא נתנו לנו להיכנס. 
הגענו אל תצפית הכותל, רחוק מספיק בשביל לראות רק ראשים וקיר ענק אחד. 
רק אנשים, רק ראשים, רק יהודים. 
רק סליחות, רק בקשות, רק תפילות. 
ופתאום אלה לא היו כבר ראשים, זאת הייתה שמיכה גדולה, ענקית של אחדות מיוחדת שיש רק לעם שלנו. 

לבנתיים אני עמדתי מרותקת, מתאהבת לאט לאט בעיר שמעולם לא סבלתי, שואבת לתוכי את כל הריחות והצלילים, את כל האנשים שהתחכחו בי והשפות ששמעתי. אנשים מכל הארץ, מכל העולם; עברית, ערבית, ספרדית, צרפתית, אנגלית, רוסית...
כל אחד מהם גורם לי לרצות להכיר את העולם הזה יותר, לשאוב יותר, ללמוד יותר...

כל אחד מהם גורם לי לרצות להכיר יותר את ירושלים, לראות בה את כל מה שלא ראיתי שש עשרה וחצי שנים.
כל אחד מהם גורם לי להתהפנט, להבטיח לעצמי שאני חוזרת לכאן, שלא ראיתי הכל. 

כל אחד מהם גורם לי להעריך כל רגע על היותי יהודיה, על היותי אדם מסורתי בארץ ישראל. 
כל אחד מהם גורם לי לבקש בסוף כל התפילה שלי - שלכל אחד ואחד מהאנשים שנמצאים שם למטה מתחתיי, צמודים לשריד שלנו, לכל אחד ואחד מהאנשים שיושבים בבית ולוחשים תפילה, לכל אחד ואחד מעם ישראל - תתגשם לפחות אחת מבקשות ליבו.  

אז גמר חתימה טובה וצום קל לכל מי שגם צם :)

בשבוע החולף הרגשתי הרבה דברים... נתתי לאנשים להיכנס מהלב שלי ונתתי לאנשים לצאת ממנו.. 

עשיתי דברים שלא חלמתי לעשות, כאלה שאני יודעת שהייתי מתחרטת עליהם בסיטואציה אחרת. 

אבל יודעים מה? 
במשך פאקינג 16 וחצי שנים חייתי בתור הילדה הטובה. 

במשך פאקינג 16 וחצי שנים חייכתי ועשיתי מה שכולם רצו. 

אז כן, עשיתי דברים כמו להתנשק עם מישהו שפגשתי ביום קודם ולהתנשק עם חברה טובה צרפתית. 
וכן, שתיתי ואן גוך. 
וכן, יצאתי למסיבת יאכטה ורקדתי כמו אחת שנותנת אחושרמוטה. כן, נו.. שרמוטה. 

וכן!! פאקינג נישקתי בנאדם שתי שניות אחרי שהוא עישן סיגריה מול הפנים שלי. 
והדבר היחיד שמעניין אותי זה התהייה למה הוא מעשן פרלמנט והחבר הכי טוב שלו מעשן מלבורו ומה הפאקינג הבדל בין שניהם. 

אפילו העובדה שהוא לא מתקשר אליי לא ממש מעניינת אותי... 
או מסמס... 

והחבר הכי טוב שלו מסנן אותי. 
הו וול. 

הבנתי גם שאני בנאדם של בדידות... 
לא רע לי איתה... למען האמת, די כיף לי עם זה. 
אני נהנית מלהיות לבד חח

אני מוצאת סיפוק בלשבת לבד ולחשוב, או לא ליצור קשר עם אנשים. 

פשוט נוח לי ככה... 
אני מעדיפה לשבת לבד מול הטלוויזיה או המחשב מאשר לצאת עם חברות לסרט או למסיבה. 
ככה אני...

אנשים כנראה לא מרוצים מזה... 

הו וול. 

זה היה חיוך מאוהב, חיוך של זוגות, חיוך של אהבה.
זאת הייתה נשיקה שמראה לך מה זה לנשק, מה זה להראות לכל העולם.
זה היה חיבוק מפנק, רך ועדין וביחד עם זאת כל כך חזק, כזה שאומר "אל תעזבי אותי".
זאת הייתה סצנה נורא מרגשת.
זה היה פופקורן די טעים.
אורות.
חוזרים למציאות.

להיות שונה זה כיף :)

ובקשה אחת קטנה, אם עברתם בבלוג שלי, קראתם משהו; קטע שכתבתי, רגש שהבעתי... אני אשמח אם תגיבו את דעתכם. 
אני תמיד פתוחה לשמוע דעות של אנשים לגבי המחשבות שלי, זה מסקרן אותי... 

והיות ואין לי כסף לפסיכולוג, אני בהחלט אשמח שתהוו תחליף :) 

♥

עריכה: 1:25 - סטוצים... זה ממכר?

כן כן, הגיע היום האהוב עליי בחופש הגדול! 
קניות לבית הספר!
באמת שאין לי מושג למה אני אוהבת את היום הזה כל כך, אבל לקום בבוקר ולדעת שאנחנו הולכים לקנות דברים לבית הספר פשוט מרגש אותי חחח

התכנון היה לקנות רק יומן, תיק וקלמר - כל השאר נרכוש דרך מחסן כלשהו שאמא שלי מכירה את הבעלים שלו.

אבל...

היא התחרטה ברגע שהיא ראתה את המחירים!
הכל היה נורא זול יחסית למחסן ההוא והקנייה התחילה!
האמת, אני די מרוצה מהרכישות שלי היום, התיק שקניתי צבעוני נורא ושונה בתכלית מהתיק של שנה שעברה (אם כי קצת גדול יותר, בכל זאת - יש לי קלסר פיזיקה לסחוב ><")
הקלמר מתוק כל כך, של גארפילד (כמו הקלמר שהיה לי בשנה שעברה ולפני שנתיים חח - הקלמר הזה נגרר איתי שנתיים כי לא הסכמתי להיפרד ממנו. אבל גארפילד נוסף זה גם טוב. והפעם הוא גם פרוותי!!)
כן, אני עולה לכיתה י"א.

די לצחוק עליי חחחח

בניגוד למה שאני בדרך כלל עושה בבלוג הזה, אני אשים תמונות של הדברים שקניתי, סתם כי אני נורא מתרגשת וממש ממש ממש ממש מרוצה מהעניין חחחחח

הקלמר החדש והמקסים שלי חחחח 

הקלמר הישן והמקסים שלי חחחח

ומאחוריו הקלמר שקניתי בשנה שעברה ולא השתמשתי בו חחחחחח

התיק החדש! באופן מוזר ביותר, הצהוב יצא ירוק והורוד יצא אדום... 
הלוואי והורוד היה אדום ><"

התיק הישן חחחחח שאני עדיין נורא נורא אוהבת ויבוא איתי לאילת בעוד שבוע (; 

הקלסר שקצת הורס את הרצף חחחחח של אוניל :) 
פשוט הייתי צריכה קלסר ממש ממש ענק, ולא היה משהו נורמלי אחר. 
רציתי של גארפילד :(

היומן המקסים הזה, איכשהו ממש נמשכתי למשפט הזה חחח אני אשמח לראות את זה כל בוקר :)

כן, שנייה אחרי שסיימתי למלא אותו וקלטתי ש... כמו כל שנה.. הוא לא נסגר חחחחחח 

זהו, כאן נגמרות התמונות של הקנייה הסופר מקסימה שלי חחחחח :)
שנה טובה! והמשך חופש גדול מקסים לכולם ♥