אממ היי...
אני די הרבה שנים בישראבלוג, הייתי חלק מחלק גדול של סוגי הבלוגים שיש בישרא ומכירה את החלוקה שיש כאן די טוב...
פעם פחות הבנתי את המשמעות של הבלוגים ההם, אבל עכשיו כשאני בוגרת יותר וגדולה יותר (עוד 27 יום - 17, נכנסתי לישרא בכיתה ח', כשהייתי תמימה וקטנה) נכנסתי קצת לכל הבלוגים האלה שמלאים בבנות שחותכות את עצמן ומצלקות לעצמן את הנפש באופן תמידי.
אני לא אגיד לכם שנותרתי תמימה ושלא ניסיתי את ה'פיתרון' הזה ולמען האמת אני גם לא אגיד לכם שזה אשכרה עזר.
מי שעוקב אחרי הבלוג שלי ראה את הקטע שכתבתי על היד שלי ועל כמה שאני מצטערת שעשיתי את זה.
בעיות בבית, בעיות עם חברים, עם משפחה...
גאד דאמט, שום דבר פשוט לא מצדיק את מה שעשיתי.
ואני לא באה לשפוט אף אחד ואף אחת שחותך את עצמו או חותכת את עצמה... אבל חברה טובה מאוד מאוד מאוד שלי הייתה אצלי, לפני זמן מה... והביאה לי פלסטרים מקסימים, שיאחו את הפצעים מהר יותר... ואמרה לי שלי יש עוד דרך לצאת מכאן, כי בכל פעם שהיא מסתכלת על היד שלה, היא יודעת בדיוק מה גרם לה לפגוע בעצמה וזה לעולם לא יאפשר לה להתגבר על המכשולים.
לפני בערך שלוש שנים, שנתיים לפני שפתחתי את הבלוג הזה, ראיתי בלוג של מישהי שסבלה הרבה בחיים שלה... באמת הרבה... אם הייתי היא, הייתי בוודאות אובדת עצות, וגם היא הייתה ככה והפיתרון שלה היה לחתוך... כל הבלוג היה מלא בתמונות ובקטעים דיכאוניים... עד שיום אחד נכנסתי שוב וראיתי שכל הפוסטים שלה נמחקו... והיה פוסט אחד... פוסט פרפר.
היא סיפרה על זה שמשהו שינה לה את החיים, שהיא לא רוצה להיות דיכאונית ויותר והיא רוצה להפיק את כל הטוב מהחיים שלה - אז היא מציירת פרפרים על היד... במקום לחתוך, היא מציירת. היא כתבה את זה בדרך כל כך מדהימה שפשוט גרמה לי לבכות, אבל באותו יום - כשבאתי לשאוב עוד קצת כוחות מהפוסט שלה, גיליתי שהיא סגרה את הבלוג... היא כתבה שהיא הולכת לחפש פרפרים לצייר, ואני מקווה שהיא התכוונה לזה בצורה החיובית של המשפט.
דרכה הכרתי את פרויקט פרפר.
לא התעמקתי בזה, אבל ידעתי טוב מאוד מה זה אומר.
שנה אחר כך ראיתי סרטונים ביוטיוב שקשורים לנושא ושנתיים אחר כך שוב שכחתי מזה.
עד לפני כמה זמן, שחברה החליטה שפגעתי בעצמי מספיק (כמה ימים אחרי שהחלטתי להפסיק לחלוטין, אבל אני מעריכה את הכוונה) וציירה לי פרפר ואני ציירתי לה.
זאת הפעם הראשונה שייחסתי לציור שיש לי על היד בצורה כזאת.
מצד אחד, נורא התביישתי בו - הרבה אנשים מכירים את הפרויקט, אדם אחד יראה את הפרפר ויבין ואני די מתה... במיוחד אם זאת תהיה המחנכת המשוגעת שלי (שהיא במקרה במקרה גם היועצת של השכבה שלנו) ומצד שני, התגאיתי בו... הוא נשא שם של אדם שחשוב לי ממש, שאם אני אי פעם אעז לפגוע בו, זה יכאב לי יותר מהחתך עצמו.
לצייר פרפרים אני לא מפסיקה, ולהרים את השרוולים שלי כבר לא מפריע לי כי הסימנים הקטנים שעוד נותרו לא מסגירים ממש... הפרפרים שאני מציירת עכשיו, הם לא כדי לעזור לי - הם כדי לעזור לאחרים להתמודד עם מה שכל כך קשה להימלט ממנו.
אם ניסיתם, אם אתם בפנים או שסתם בא לכם להראות תמיכה - תציירו פרפר, תתנו לו שם... תאהבו אותו כמו שאתם אוהבים את הדבר הכי יקר לליבכם, תאמצו אותו... ותבינו שאין דבר יותר חשוב מלשמור על החיים שלנו...
זאת היד שלי ואלה הפרפרים שמצוירים לי כרגע על היד (אמנם בחרא איכות של שתיים בלילה - כן, שתיים ועשרים עכשיו, ד"א), כל אחד מהם מסמל בנאדם שחשוב לו שאני אשמור על עצמי/חשוב לי שישמור על עצמו...
כל פרפר מוסמך להגן על מישהו אחר...
ציירו פרפרים, תפיצו את הפרויקט, למרות שהוא נורא ישן ועבר הרבה גלגולים אבל הוא גם עזר להרבה אנשים...
אוהבת המון ושולחת אלפי פרפרים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
