היא בחנה את שולי הדרך בשקט, מנסה לבחור את הנקודה האסטרטגית ביותר
לחצות את הכביש.
מרחוק נשמע צחוק נערים מתגלגל, שיכורים מאושר ומנעורים, מימים ומזיכרונות שלא
ישובו אחרי הלילה הזה.
היא ליטפה את שולי המעיל שרובו פרווה פנימית וחימם אותה, כמו שמעיל אמור לעשות.
מסתבר שזה פרט נורא שולי בימים של חופש דעה ומחשבה.
היא חיכתה שהמכונית הלבנה תעבור ועמדה לחצות למדרכה השנייה.
אבל אז איבדה מטרה.
בשביל מה לה לחצות את הכביש? מה טוב יותר במדרכה ההיא מאשר בזאת?
איזה דרכים מציעה הדרך השנייה שלא מציעה זאת שהיא צועדת עליה כרגע?
היא הביטה שוב לצדדים, ואז על הדרך רצופת האבנים.
רצף מכוניות סואנות ומהבהבות חלף על פניה וגרם לה לסגת אחורה בכמה צעדים.
היא תמשיך בדרך הרגילה, היא... היא תוותר על כל מה ששונה ולא מוכר, על כל מה
שרחוק.
היא תוותר על הגלים שיש בים שכנראה בקצה הדרך.
וכנראה יהיו לה עוד כבישים לעבור, עוד דרכים לחצות.
מה היא תעשה שם? מי יהיה לצידה?
היא בחנה את שולי הדרך בשקט, מנסה לבחור את הנקודה האסטרטגית ביותר לחצות את
הכביש, וחצתה.
אמממ, כן, זאת אני בתמונה חח וחברה צילמה אותי...
שנה טובה חברים ♥ 
אה, כן - ו23:59 - זה קולי. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
