Your time will come

הגלים פגעו ברגליה כשהלכה על שפת החוף. עיניה עצומות, ידיה פרוסות
לצדדים .

חוף נטוש, המון צדפים, סלעים.

מקום נוראי לבילוי.

מקום מצוין בשבילה.

היא נשמה את רסיסי הגלים שנותרו אחרי ההתנפצות על סלעי הענק.
שמש שקרנית קפחה על ראשה.

אוויר קר, מקפיא - כמעט מאבן.

משחק המילים הצחיק אותה. היא גיחכה.

היא קלעה כמעט חצי צמה לשיערה הזהוב. תלתליה קפצו במחאה והיא עצרה,
ללא יכולת להמשיך.

זה היה חונק אותם, והיא הייתה מתה.

היא קיבלה את השיער מאמא שלה, זה בטוח.

שוב גיחוך קל.

היא נותרה עם בגד ים פשוט לחלוטין מפוספס בכחול ולבן, הצבעים שלמדה
לאהוב מאביה. היא תלשה את תליון הפגסוס שלה שהיה איתה מאז ומתמיד וקברה אותו עמוק
בתוך החול הרך.

האדמה יללה בכעס, רעידה קלה עברה לאורך החוף.

"מצטערת אבא"

היא פנתה אחורה והתרחקה משפת הים.

ככה זה כשנידונת להיות הבת של האל פוסידון והגורגונה מדוזה.