Your time will come

איכשהו, זה כן שונה. 
איכשהו, כשאת בת 16, או 16 ויום או 16 ושלוש מאות שישים וארבעה ימים... זה שונה מגיל 17. 

זה שונה אם מתייחסים אל זה בצורה שונה. 

אם ביום הראשון מנסים להבין מה עברת בשנה החולפת, רואים כמה זה שונה, כמה העניין השתנה, כמה מתבגרים. 

זה נשמע פלצפני לחלוטין, אבל לכל אחד, לפחות פעם בחיים מגיעה ההרגשה שהוא אחד מתוך הכלל, שהוא אחד מתוך כולם, לא שונה ולא מיוחד. לא משהו גדול שיכול להביא שינוי. 
גיל 16 שלי היה השלב הזה.

כשמגיעים למסקנה שאתה משהו אחר, משהו מעבר לכלל, שהפרט הוא קצת יותר מהכלל - אפשר לעשות הכל.

כל חלום יכול להתגשם, כל קושי מתגמד. הכל פוחת אל מול המטרה, כי אתה מי שאתה וזה משהו שנמצא מעל להכל.
ההכרה בייחוד שלא נס ממך, הייחוד של כל אדם בפני עצמו, באשר הוא ומי שהוא באמת, זה הדבר המדהים ביותר שיכול לקרות לאדם.

וזאת המסקנה שלי.

וזה השינוי שלי.

וזה עומד להיות גיל 17 שלי.

ההכנה לחוקיות :)

את השיר/מה שזה לא יהיה הבא כתבתי במאי 2010... אם למישהו מכאן זה מוכר, פרסמתי אותו בפורום פנטזי ב17 במאי 2010 חחחח 

הייתי צריכה לכתוב שיר על מעגל החיים, ואיכשהו, הדיכאון הצרוף הזה זה מה שיצא. עזבו את העובדה שקיבלתי פרס על השיר הזה, אני פשוט אוהבת אותו... 

הנה הוא זורם במורד הנהר
שהתחיל אי שם בקצה ההר
הגלים סוחפים
הלאה-אותו הם לוקחים
הנהר זורם
וקשה להתנגד
וקשה לא ליפול
אי אפשר להפסיק ולגדול
המים חזקים
גועשים הם המים
שמכבים לבסוף את האש 
שבערה בעיניים ..

~~ מה זה מצב הרוח הדיכאוני הזה שנכנסתי אליו יומיים לפני יום ההולדת? דאמ ~~

יש לה נעליים יפות.