בלוג על חיי.

חשבת שאת טובה יותר מכולם?

חשבת שרק לך רע? 

לא חשבת שקשה לי גם?

היינו החברות הכי טובות . היינו הולכות לכל מקום ביחד. הלכתי איתך לפסיכולוגית. הלכתי איתך קניון ולרופא. לקחת תרופות. זוכרת את התקופה הקשה הזאת? היית הרבה במקלחת ולא הסכמת לצאת. ישנת הרבה . לא הלכת לבית הספר.  ויש לך זכות להיות בדיכאון. ההורים שלך וסבתא שלך מתו בתאונת שרשרת. היית בשבוע של דיכאון חרטה וחתכים. עישנת והזרקת סמים. ילדה  בת 10. למה? הזקת לעצמך. שבוע של בכי. שבוע של תפילות ודיכאון. ניסיתי להצחיק אותך ורק עקצת אותי. למה בגיל 9 אני צריכה להיות האחראית ולגדול בשביל שלא תזיקי לעצמך יותר מידי?! למה?!!?

ואז זה קרה. ב11.5.2011 יום חמישי . תלית את עצמך בחדר האמבטיה. כשהתקלחתי  . את זוכרת את הזכוכיות שהיו לנו? מבפנים לא רואים כלום. וגם מבחוץ. זכוכיות עבות מאוד. ובנוסף גם וילון . ואני שמעתי את החניקות שלך. וחשבתי שאולי החתולה שלי מקיעה שוב. אבל לא . אלה היו החניקות שלך.

חרטת על ידך את המילה 'סליחה' . לא סלחתי. צעקתי לאט לאט. בקול מתגבר. 'אמא' . 'אמא'. 'אמא'. אמא שלי לא הבינה מה קורה לי. היא נכנסה לאמבטיה . והיא ראתה אותי. מחבקת אותך . בוכה. ואני לא יכולתי לעמוד בכאב. לא הלכתי לבית הספר חודש. הלכת לי. ואפילו לא שמתי לב . אז מה זה אומר עליי? פחדתי ללכת לבית הספר. בגללך. 

למה הלכת? i wish you where here. because i want to tell you everything when i see you again.