אמנזיה פרק שביעי
"אז המשימה האחרונה שלכם היא לכתוב שיר משותף המדבר על ביקורת עצמית" אמרה סנטנה, מקריאה את השורות הכתובות על צג המחשב.
'זה אמור להיות קל' חשבתי לעצמי עם שמץ קל של מרירות. הסתכלתי על סנטנה וחשר גיחוך חדש נשמע בתוך ראשי.
'כאילו שהיא בכלל יכולה לבקר את עצמה'.
"אוקיי. לאיזה כיוון את רוצה לקחת את זה? חרטה על העבר? ביטחון עצמי?" אמרה ואספה את שערה הכהה לתסרוקת הזאת של הבלרינות - יש כאלה הנוהגים לכנו את אותה תסרוקת כ'קוקוס' או 'אבועגלה', אך אני תמיד קראתי לו 'התסרוקת של הבלרינות', בלי סיבה מיוחדת, נראה לי- ועדיין נראתה מושלם.
'די רייצ'ל! די! את לא צריכה לקנא בבנות אחרות! בנות אחרות לא מגיעות אפילו לציפורן שבכף הרגל שלך!' - קול זעק בראשי. קפאתי לרגע. זה לא הקול הרגיל שמופע במחשבותיי, זה היה קול של גבר. מה?
"רייצל! יואו! את כאן?" שאלה סנטנה ונופפה בידה מעלה ומטה מול פניי. מהר חזרתי לעצמי וניסתי להתעלם ממה שקרה הרגע.
"כן סליחה, אז נראה לי שנעשה על חרטה מהעבר" אמרתי למרות שהיה לי הרבה יותר מה לכתוב על ביטחון עצמי, אך דברים כאלה אני אכתוב לעצמי. יותר נכון לומר למגירה.
"אוקיי. אז בואי נדבר על חרטות מהעבר" אמרה ועיניה נטו למעלה לכיוון התקרה. קראתי באיזשהו מקום שזה קורה להמון אנשים כשהם חושבים, כאילו העיניים מנסות להגיע למוח. חשבתי על חרטות אפשריות על העבר - ריב עם ההורים, חברה שהלכה ונעלמה, תכונה שברחה בגיל ההתבגרות, החלטה לא נכונה, אהבה ישנה שנגמרה.
"אולי נעשה על בריחה מהבית?" שאלה אותי. בריחה מהבית? זה נשמע נחמד. למרות שאף פעם לא כתבתי משהו שמתקרב לנושא הנ"ל אז זה יהיה אתגר.
"אוקיי" אמרתי והתחלנו לעבוד על השיר.
לאחר כחצי שעה סיימנו לכתוב את השיר. היה נראה כאילו לסנטנה יש קשר לנושא הזה, אך לא ידעתי אם היה הוא בצורה ישירה או עקיפה.
"יצא לנו שיר די טוב" אמרתי והיא הנהנה.
"אוקיי. היה נחמד לעשות איתך את העבודה. את יכולה לשלוח לי את העבודה במייל ואני כבר אדפיס אותה?" שאלה ואספה את דבריה.
"אין שום בעיה, את רוצה לשתות משהו לפני שאת עוזבת?" שאלתי והיא דחתה את הצעתי בנימוס והתקדמה אל היציאה.
הסתובבתי אל המחשב, עוברת על שגיאות כתיב ומתקנת. העבודה הזו הייתה די קלה, והיה די נחמד לעשות אותה עם סנטנה, היא הייתה נחמדה ולא ביצ'ית כמו שחשבתי שהיא תהיה.
"רייצ'ל!!!!!!!!!" נשמעה צעקתו של מתיו מלמטה. גלגלתי עיניים. שלחתי את זה במייל לסנטנה וירדתי למטה.
"מה?" שאלתי כשהייתי למטה, רואה את כל חבריו של אחי מציפים את הבית.
"בואי תעזרי לי עם הכיבוד" אמר והחל לעביר צלחות לשולחן בסלון. התחלתי להרים גם כמה צלחות עם חטיפים עליהן וכמה בקבוקי בירות.
"היי רייצ'ל אני אעזור לך" אמר ג'ק שהופיע משום מקום ולקח את הבקבוקים מידי. חייכתי אליו ומסרתי לו תודה. הנחנו את הצלחות והבקבוקים על השולחן והתיישבנו על הספה. דיברנו על כל דבר ועל שום דבר, פשוט עברנו מנושא לנושא בעוד שאר חבריו התרכזו במסך ששידר את המשחק הכדורסל של קבוצות שלא ידעתי בכלל את שמן.
לאחר כחצי שעה נכנס חבר של אחי שאת שמו שכחתי עם בחור שהיה מוכר לי אבל לא משנה כמה ניסיתי אף זיכרון לא עלה בראשי. הוא היה נראה טוב, שרירי בעל עור מעט שזוף שיער בלונדיני קצר ועיניים חומות. לאחר כמה דקות החזרתי את המבט אל ג'ק אשר מבטו היה מופנה אל אותו בחור זר אך מוכר להחריד, משהו בעיניו נראה חושש? כועס? עצוב? לא ידעתי בדיוק מה היה שם, אבל משהו בתוכי אמר לי שזה לא סתם. הוספתי את המבט הזה אל רשימת החשדות שלי.
אמרתי לג'ק שאני עוד שנייה חוזרת והתקדמתי אל האיש, אתם יודעים, בשביל הכנסת אורחים. עלק.
מקווה שאהבתן את הפרק :) החלטתי להמשיך את הסיפור כי כנראה שטעיתי וזה לא נראה חסר התפתחות, אני מקווה שזה ימשיך בקצב הזה. לילה טוב :)
כינוי:
שקד סיפורים בהמשכים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
