how can emptiness be so heavy?

חזר לי המחשב.. אז סופסוף אני יכולה לכתוב בלי להתאמץ כלכך הרבה כדי שיצא לי משפט אחד בלי שגיאות . 

ומאז שקיבלתי את הפלאפון שלי.. אני פשוט לא מסוגלת לעזוב אותו חחחחחחח

ולפני כמה ימים.. הייתה לי נקודת שבירה רצינית.. שרטתי ממש חזק בבטן וזה מסופר בקטע הקודם שלי.. ואני הייתי ממש מאוכזבת מזה.. 

כי יום אחרי השלמתי עם אותה אחת שרבתי איתה.. זה היה ממש סתם וזה ממש גרם לי לתהות.. מי באמת חברה שלי ומי סתם לפוזה? מי כשאני אריב עם מישהי תהיה בצד שלה ולא תדבר איתי ומי תתמוך בי גם אם לא ידברו איתה? וזה מה שעצוב.. שדווקא כל אלה שאני תמיד מתעלמת מהם ולא ממש אוהבת- תמכו בי ועזרו לי.. וזה לא שאני לא מנסה לאהוב אותם! פשוט לא מצליחה :< האופי הזה זה לא מה שמתאים לי.. וזה לא משו שאני יכולה להתחבר אליו ולהתמודד איתו.. וזהו :<

המוח יודע מה צריך להיות ומה צריך להעשות.. והלב? תפקידו להקשות עלינו. גם כשאנחנו חייבים לעשות משהו כי זה הדבר הנכון לעשות, הלב יתנגד. אני יודעת שאני צריכה לחבב אותם כי הם תמכו בי.. אבל הלב יודע שעמוק בפנים אני לא מסוגלת להיות בסביבתם יותר מחמש דקות של הפסקה בביה"ס.