how can emptiness be so heavy?

את תמיד יודעת מה לרשום.. אבל אני לא רוצה לענות לך.. כדי לא לגרום לך עוד כאב.

ולמה אני לא מסוגלת למצוא בשבילך את השאלות הנכונות ? 

איך מתמודדים עם זה שהאדם הכי קרוב אליך בכאב ובסבל? איך ממשיכים מפה?

איך לשכנע אותה שאיתי הכל טוב ואני פנויה לעזור לה למרות שהכל אצלי בבלאגן טוטאלי? 

וואו.. עכשיו זה נהיה קשה.. מאוד. כי אני לא יודעת מה לעשות איתך..

אני אוהבת אותך יותר מאת עצמי אבל אני לא יכולה להפגש איתך, וכמעט לא יכולה לדבר איתך בטלפון, ולא יכולתי לדבר איתך בסקייפ, וגם אם כן.. מה אומרים כשהחיים שלך מתפרקים ואני לא מסוגלת לתפוס את השברים מהר מספיק? מה אומרים שאני יודעת שאת הולכת לישון ומתפללת שלא תקומי? מה אומרים אז, כשאת אומרת לי שאת רוצה להתחיל לקחת כדורים, בלי שההורים שלך ידעו? ומה אומרים אז? כשאת אומרת לי שחתכת את עצמך ואת רוצה שוב ושוב ושוב?