how can emptiness be so heavy?

התחלנו לדבר רק השנה.. 

הוא תמיד היה ידיד של זאת שאני שונאת כי הוא גם היה מאוהב בה

הוא חמוד ורגיש והוא ילד טוב.. לא ממש הטיפוס הרגיל שאני נמשכת אליו

הוא שונה מכל אלה שעד עכשיו התקרבתי אליהם או שהם התקרבו אלי

פתאום הוא התחיל לדבר איתי בטלפון, בפייסבוק, בכיתה.. 

הוא מהכיתה השנייה ואנחנו ביחד באנגלית ומתמטיקה 

משום מה השיעורים כשהוא יושב שני שולחנות מאחורי נהיים הרבה יותר מצחיקים

למה הוא קורץ לי כל הזמן?

למה היום עברתי במסדרון ופעם ראשונה בחיים הוא החליט שהוא חייב לחבק אותי?

זה היה מהיר כי ברחתי מהפרחה ה"כוסית של השכבה" שגילגלה לי עיניים ומבט שנאה מהיר

וגם אחרי השנייה וחצי הממש ממש איטיות האלה שכל מה שעבר לי במוח במהלכן היה "מה לעזעזל?" שנינו הסתובבנו והמשכנו בדרכינו במסדרון מלא הילדים

ואני וחברה שלי המשכנו בדרך לקפיטריה.. 

ואז הוא שולח לי הודעה בפייסבוק

"את כועסת עלי? למה היית כלכך קרה היום?"

באמת שלא היה לי מה לענות ואיך להסביר..

משום מה חשבתי שאנחנו לא הידידים שרואים אחד תשני ונותנים חיבוק חסר משמעות כזה..

אבל לזה הייתה משמעות.. לפחות בעיניי

הדרך שהוא הצמיד את הראש שלו לשלי

ושם את הידיים שלו מסביב למותניים שלי.. 

זה לא היה סתם 

ביום ראשון אני אראה אותו.. 

מה אני אעשה?

יהיה עוד חיבוק מוזר ומביך? 

לא נתחבק וסתם נחליף שלומים מרחוק?

(רוצה לציין שהרגע נאנחתי אנחה של וואו מה יהיה..)

ולמה זה כלכך מסובך?

ולמה יש לזה כלכך הרבה משמעות בעיניי?

ואולי הוא באמת לקח אתזה סתם ולא חושב עלזה כמוני?

וכולם אומרים שיש לו משהו אלי ושהוא אוהב אותי..

___________________________________________________

שני דברים שרק רציתי להבהיר:

-זה לא אותו אחד שכתבתי עליו בכמה חודשים האחרונים חחח(סופסוף)

-הכותרת זה בהשראת "איך הכרתי את אמא"..