מבחן אחרי מבחן אחרי מבחן.. נכשל אחרי נכשל אחרי נכשל..
ראיתם את האכזבה בעיניים שלי מעצמי אבל לא.. הייתם צריכים לראות את העיניים הירוקות והריקות מתוכן שלי במבט עצוב עוד יותר, כזה שכבר נמאס לו מהכל ונשבר לו מהכל, כזה שכבר חושב על לסיים את הכל בשנייה נכון?
הייתם חייבים לגרום לי לבכות.. אחרת איך תהיו אתם מאושרים אם אין אנשים שיותר אומללים מכם?
מזה אתם ניזונים,מפחד.
אתם כמו המפלצות מתחת למיטה ובגללכם תמיד פחדתי לרדת מהמיטה באמצע הלילה
אבל פעם אחת
בוחן פתע אחד קטן
שאלה מבגרות חמש יחידות שאלון 806 שהיה באותו שבוע כמה ימים מוקדם יותר והמורה חשבה שזו שאלה שכיתת ח' מופת תוכל להתמודד איתה
בוחן אחד שהצלחתי
פעם אחת שקמתי לקחת את המבחן\בוחן מהמורה והיא אמרה לי "כל הכבוד"
ותאמת? ראיתי בעיניים שלה תמיד את האכזבה ממני.. אחרי השיחות איתה וכל שיעור מחדש וכל מבחן מחדש.. והפעם היא נעלמה
היא הסתכלה די בהפתעה על המבחן העובר הראשון שלי, ולא סתם עובר- 100 עגול
וראיתי אתכם, מצד שני
יושבים ובוכים על הציונים הנכשלים שקיבלתם
כולם אמרו לי "כל הכבוד, אנחנו באמת שמחים בשבילך" כי הם יודעים שאני תמיד מתאכזבת מעצמי כי אני כל פעם נכשלת
ואני תמיד הייתי שמחה בשביל כולם אפילו שהם לא מרוצים מה99.99 שלהם כי זה לא מאה
עד שהתחילו לצחוק עלי ולפגוע איפה שזה כואב..
"אה עדי, שוב נכשלת?" "פחח איזה מבחן קל היה, איך בדיוק נכשלת בו"
ובמילים אחרות "חחחח את כזאת עלובה שנכשלת ואני עם המאיות שלי מרוצה ומאושר"
אז אני כלכך שמחתי לראות אתכם בוכים מסיבה אחת
קוראים לה- ק א ר מ ה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
