אני מבינה למה המשפחה שלי בחרה לעוף משם כמה שיותר מהר.. שתיהן. גם מצד אמא וגם מצד אבא, שכמו הרבה משפחות אחרות בחרו לקחת את הרגליים שלהם ולעוף משם לישראל ולקוות לעתיד יותר טוב.. כמה שחרא פה, ולא הוגן פה, ויקר פה, ושוב חרא פה, והאקלים פה זבל, והאנשים מטומטמים, והממשלה דפוקה, אין לנו ארץ אחרת. התהפך הממשל, התפרק שם הכל.. אז מה? יקום ממשל חדש ויעשה את אותו החרא שהיה. לא היה, ולא תהיה, דמוקרטיה בארצות האלה. מצטערת להודות באמת, אבל כולם יודעם כבר שלא תהיה שם דמוקרטיה ואף אחד לא באמת מאמין שתהיה. אני מאחלת לאנשים שם את כל הטוב שבעולם, אבל טוב לא בטוח שיגיע לעולם שלהם..
כל פעם שהייתי שואלת את אמא, אבא, סבתא.. "למה עזבתם את החיים שם ובאתם לפה?" הייתי מקבלת את אותה תשובה מתוסבכת שלא הבנתי
"היה כלכך רע שם.. עזבו כי היה שם כל כך רע וריק שאי אפשר היה לחיות שם. היינו נכנסים לסופרמרקט וזה לא כמו פה, שכל המדפים מלאים בהכל ואת יכולה להרשות לעצמך לקנות משהו בכלל.. הכל היה ריק ומה שכן היה היה מאוד מאוד יקר. באנו לפה כדי לתת לכם עתיד טוב יותר. כדי לתת לילדים ולדור ההמשך שלנו עתיד טוב יותר."
הפעם היחידה שהם אי פעם חזרו לשם הייתה כשאבא וסבתא שלי נסעו לשם לאזכרה של סבתא רבא שלי.. אבא אמר שכלום לא השתנה ושהוא לא רוצה לחזור לשם יותר בחיים, וסבתא אמרה בערך אותו דבר. כמה רע כבר יכול להיות שם? רע. מאוד רע.
זאת אמנם הייתה ההחלטה יותר של הסבים והסבתות שלי, אבל זה היה הדבר הכי טוב שההורים שלי אי פעם עשו כנראה
אם הם לא היו מגיעים לפה הם לא היו נפגשים בכלל, למרות שהם חיו באותה עיר(היא פשוט הייתה ענקית) הם בחיים לא ראו אחד תשניה לפני שהם הגיעו לארץ.. מפתיע נכון?
קיצר, אוקראינה זה הטיול שורשים שאני בחיים לא רוצה לעשות..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
