"אני הכאב, הכאב המר
מר כאב, אם מותר לי לומר
אני המשתכן בָּלבָבות הזכים משכן קבע
הגורל האכזר הוא מולידי, אני חלק מהטבע
עושה לי נפשות בָּנפש הצרובה ולא מרפֶּה
מכה קשות בכל צבא ואין, לי אין מרפֵּא
ניזון מצער מיגון
קיים גלוי נסתר
אני הוא מר כאב
שאף פעם לא נשבר
משבית שמחת חיים
פתאום , משבית הכל"
יש המשך מאוד מרגש, שאני אישית זוכרת מכל הטקסים שהיו בימי הזיכרון לחללי מערכות ישראל
כל שנה מחדש, נחרטו לי במוח אותן המילים
למה דווקא את זה זכרתי? לא יודעת באמת
מה גרם לי לחפש את זה דווקא היום ולרצות למצוא את זה יותר מכל דבר אחר כדי שאוכל לשתף את זה עם כמה אנשים שאני לא מכירה ולספר להם כמה אני דפוקה שאני זוכרת את זה בע"פ בלי שום סיבה? גם לא יודעת
פשוט היה לי עצוב לשמוע איך ילדי כיתה ו' מדקלמים את זה כל שנה בחוסר רצון כזה
מצאתי את זה פה, לא הפסקתי לחשוב על איך שהמורות שלי מצאו לנכון לקחת כאב של משפחה ולהפוך אותו לעוד טקס חסר משמעות מבחינתן
http://www.lior-vishinsky.com/category/%D7%A9%D7%A9-%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%9D
מצאתי עוד כמה קטעים מהאתר הזה שאני זוכרת שנאמרו בטקסים שלנו,
אין לכן בושה מורות מטומטמות? להפוך כאב של אחר ל"גאווה" שלכן?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
