כל כך קשה לי לקרוא את התיסכול שלך שמטפטף ממך ביחד עם הדמעות ולדעת
שאני לא יכולה לעזור לך
לדעת שאני צריכה וחייבת ורוצה, כי זה התפקיד שלי
ולא יכולה ולא מסוגלת ואסור לי ואין לי זמן ממיליון סיבות שונות
המבחן ביום חמישי במתמטיקה שיוצא בול ביומולדת שלי, שאני מאוד מקווה לפחות לעבור, הולך להיות קשה
וזה מפחיד אותי.. כי היה לי שיפור קטן
מ30 ל55 זה הישג
וגם הבוחן ההוא שהיה 100, בכלל הציף לי תאגו
אבל אני מפחדת כי אני יודעת שאני לא יודעת מספיק טוב את החומר ואני מפחדת לצנוח בציון שוב
ואת לא נותנת לי לתרגל כי את תמיד במחשבות שלי ואת עושה לי רגשות אשמה
כן, אני יודעת שמתפקידי לתמוך בך כמו שאת תמיד תומכת בי
אבל יותר קל לך כשיש לך תמיד זמן
הלו"ז שלי טיפה יותר עמוס, בלי לזלזל אפילו לא טיפה
וזה טיעון מעולה ואני שומרת אותו לעצמי כי אני יודעת שזה לא אנושי להעלות את העיניין הזה בפנייך
ואני לא מסוגלת לשתוק יותר..
גם כשאני כן יושבת ומנסה לפתור תרגילים אני פשוט לא מצליחה ומתחילה לבכות
כי אני יודעת שזה מה שיקרה לי במבחן ואני ממש ממש מפחדת מזה
אבל אני לא אעשה את השטויות שעשיתי בפעמים הקודמות
כי מטעויות לומדים
לא חוזרים עליהן
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
